פלסטיק פלוס
מותה של אילנה הרשנברג-פלדה שנה לאחר מות בן זוגה הנס שיחד ייסדו את המותג פלסטיק פלוס, חנות למוצרים מפלסטיק עשויים בסדנה קטנה ובאמצעים פשוטים, מהווה סיום פרק ותקופה של יזמות צעירה שלוקחת את חופש היצירה לידיים ללא תלות ממסדית.
פלסטיק פלוס ואחריה הגלריה קקטוס, נתנו ביטוי לרוח תקופה וצורך חברתי. הנס ואילנה התמקמו ברחוב שינקין בתל אביב, ומהר מאוד הפכו את הסביבה למקור משיכה לצעירים. הסביבה הוותיקה שהציע שכירות זולה איפשרה לצעירים לגור בה. גלריות עצמאיות נפתחו, תת רמה, אנטיאה, אחד העם -90, בית ספר מימד וקמרה אובסקורה. סביבה סטודנטיאלית אמנותית סיפקה לפלסטיק פלוס את קהל היעד שצרך את מוצריה ברוח הפופ, עשויים פלסטיק פשוט עם אופי צעיר זול ונחשק. הנס ואילנה היו חלק מקהל היעד שלהם, גרו בסביבה, ברחוב ברנר, עסקו במלאכת העיצוב הידני ויצרו מוצרים יפים והומוריסטיים מחומרים זמינים שמתאימים לדירות שכורות. חנות וגלריה שהוקמה על ידי המעצבים שמיצגים את רוח המקום והזמן היו מנוע לפתיחת גלריה אחד העם -90 גלריה שיתופית ראשונה, שנוסדה על ידי אמנים ואחריה גלריות ובתי ספר לעיצוב ואמנות שהתרכזו בסביבת דרום תל אביב ויצרו את רוח התקופה ותנופה יצירתית וחברתית שהוגדרה אז כשינקינאיות.
כשהממסד גילה את הפוטנציאל והיזמים החלו להשתלט על הרחוב, פג קסמו, מחירי השכירות עלו, הצעירים עזבו, בתי הספר נסגרו. הנס ואילנה עברו לפרדס חנה להמשיך ולממש את חזונם החברתי-אמנותי. שם המשיכו ביצירה בסדנה מאחורי הבית ובשימוש בחומרים מצויים כמו צמיגים של מכוניות מהם יצרו מיני רהיטים ובמרחב הציבורי יצרו משחקיות לגני ילדים.
הנס ואילנה זכו להכרה ממסדית, קיבלו פרסים ובעיקר יזכרו כמי שהביאו רוח צעירה ועצמאית ליצירה המקומית ותפיסת עולם של פשטות מהולה בחוכמה והומור.
מנורת שולחן מורכבת מבסיס עץ ועלי צבר, עשויים מיציקות פלסטיק שהוזמנו מיצרן איטלקי. המנורה, שעוצבה ב-1998 ע"י סטודיו 'פלסטיק פלוס' לרגל חמישים שנה למדינת ישראל, ממוקמת בתוך גליל מלוח מפל. 1998-2005. צילום: אחיקם בן יוסף.
צלחות שעוצבו ע"י סטודיו "פלסטיק פלוס" ויוצרו מיציקות מלמין בשילובי צבע שונים במפעל "אריט", יבנה. 1984. צילום: אחיקם בן יוסף.
