תערוכות

פרופסור  חמי גוטמן, בנו של האמן נחום גוטמן, החל לצייר בגיל שש ובעצת אביו לא פנה לעולם האמנות. עם זאת הוא המשיך לצייר עד  תחילת לימודיו באוניברסיטה.  במלאת לו 50 שנה  ( 1989) נעלו אותו תלמידיו במשרדו עד "שיחזור לצייר", ומאז לא הפסיק.

התערוכה בבית האומנים בתל אביב היא תערוכת היחיד הראשונה  שלו ומתמקדת בתחושות שהתעוררו בו מאז פרוץ מגפת הקורונה   והמחאה החברתית בה אנו נמצאים.  תקופה הכופה עלינו  מחשבות מורכבות של סיכום תקופת חיים.

ציוריו של חמי גוטמן מציגים תחושות נפש קשות, המיוצגות בשפת גוף זוויתית ומאומצת המתקיימת בסביבות עוינות ואפלות, בבדידות ובסגר.  הציור לעיתים צבעוני, אך אין בו כדי להסתיר את תחושת הניכור העולה ממנו. הפער בין קלילות הקו לבין הנושאים העולים מגוף העבודות, מעיד על ניסיון  לשלב מציאות קשה עם אופטימיות נאיבית.

חרף רצונו של חמי גוטמן למצוא לעצמו מפלט מרגיע בתקופת הקורונה, ולמרות  רצונו לחזור להנאת הציור, הוא נמצא עצמו במעמקים פנימיים, העשויים מים, אוויר, בהם שחה או טבע, פעמים ריחף או צנח מטה.

ביד בוטחת ובכנות, מזמין חמי גוטמן את הצופים להתבונן  בעולמו ההרמטי, החלומי והמסויט  ופותח אותו בפניהם.

אוצר התערוכה אריה ברקוביץ

אוצר התערוכה אריה ברקוביץ