תערוכות

סלאח מצייר את נוף ילדותו מתוך זיכרון וחוויה שנטמעה בתודעתו. הזמנים השתנו אבל הזיכרון נשאר ואף גובר. הבית, העץ, הפרח והצבר אלה היסודות אותם סלאח מעבד לכדי יצירה אמנותית ללא לאות ובצורה כמעט אובססיבית.

הציורים על בדים גדולים וקטנים בצבע אקריליק, משדרים אופטימיות . הצבעוניות בהירה והדימויים ברורים ופשוטים על גבול הנאיביות. יחד עם זה ניתן לזהות א -סימטריה בקומפוזיציות, עצים שנעים ברוח בתנועות סוערות. הציורים היפים מסתירים סערת רגשות זיכרון של מקום נוכח נעדר שקיומו בתת מודע הפרטי והקולקטיבי.