תערוכות

"המפגש שלי עם מוזיאון היידיש שבתחנה המרכזית החדשה ת"א"

אלכסנדר היה המורה שלנו לחיתוך עץ בסדנאות ההדפס של אגודת הציירים.

פעם, הוא הזמין אותנו לסטודיו שלו שבתחנה המרכזית, הסביר אך להגיע ואוסיף- "יש לי פינה קטנה במוזיאון היידיש". זה היה בקיץ, של שנת 2012, אם אני לא טועה. הגעתי לשם ובפתח הכניסה נעצרתי עם פה פעור מול המראה הקסום שהתגלתה לעיני. נפתחה לי דלת לעולם אחר: ממלחת הספרים. ספרים על מדפים, בתוך עגלות, בקופסות קרטון. בסוף האולם במה שעלה חומה בנוי מספרים ישנים .

אבל באולם לא היו רק ספרים אלה גם נירות זיכרון, אופניים, מריצה, שטיחים פרסיים, ספסלים של בתי כנסת כסות פלסטיק ועץ ועוד כל מיני חפצים באיסר מושלם.

כמובן הספרים היו ביידיש, חלקם בכריכה כשה עם אותיות בלטות מוזהבות.

עמדתי בדלת ונעשיתי להפנים את קדושת המקום, להרגיש את הניחוח של הספרים הישנים, את האור של השקיע שהסתננה דרך הפתחים הקטנים ואת הרעידות של הכול כאשר אוטובוסים חלפי מעל ראשינו.

הזדמן מזלי להיות במקום הנפלאה הזה שלושה פעמים. את פעם הראשונה תיארתי כאת. בפעם השנייה, התקדמתי והתחלתי לחקור את המקום. חוץ מספרים מצתי גם הדפסים מלפני המלחמה, ליטוגרפיות, עיתונים, אלבומים  כתבי עט ועוד. בפעם השלישי הצלחתי לעשות רישומים וצילומים. אלה היו החומרים שעמדו כבסיס ליצירות המוצגות בתערוכה הנוכחית.

המשחתי לעבוד בהדרכתו של אלכסנדר גם באגודה וגם בסדנאות ההדפס שבירושלים. לדעתי, הסביבה שבו הוא יצר, חיזק את הצעד הפיוטי של אופיו השקת והרגוה.

אלכסנדר נקלט בזיכרוני מוקף בספרים הישנים של תרבות היידיש, נוף שבטוח השפיה על העבודות המרשימות שלו.