תערוכות

סדרת הציורים של רות כהן שמוצגת בעת מלחמה בבית האמנים בתל אביב , עוסקת בדמות האדם והתנהלותה בסיטואציות אנושיות  כמו חיבוק, מפגש, אימהות ומנוחה ,ומקבלות משמעות מיוחדת ומשתנה בהתאם למצב החברתי והבטחוני שהמדינה נמצאת בו .

סדרת הציורים מתחלקת לשתיים. החלק הראשון עוסק בנקודת אור מרכזית המאירה סביבה אנושית ויוצרת דרמה תיאטראלית רנסנסית . האור הבוקע בדרך כלל ממרכז היצירה, מהווה נקודת אחיזה קומפוזיציונית  בקונטרסט החד שהוא מייצר מול החלקים המוצללים ביצירה כולה. ניתן לייחס את אוירה שנוצרה ביצירה לזמן ולתקופה החשוכה בה אנחנו נמצאים, מאבק בין תרבויות, בין חושך לאור וכמיהה לחיים טובים ושפויים יותר.

יחד עם זה, בהתאם לתקופה, נקודת האור היא גם מקור לתקווה ויציאה מהאפלה אל אור סימבולי מקום שצריך לשאוף אליו.

החלק השני בסדרת הציורים מציע תגובה ריגשית יותר למצב החברתי בתקופת מלחמה. זוג מתחבק בחוזקה מביע געגוע, רגש ואנושיות לצד דמות זועקת באימה . קיבוצניק בתנוחת מנוחה ודאגה לצד אישה מיניקה את תינוקה.

הציורים בפורמטים משתנים ובמשיכות מכחול גדולות ודינמיות. הסגנון אקספרסיבי בחלק מהציורים וקלאסי בחלק אחר .

רות כהן מציירת ביד מיומנת ומקצועית ציורים אישיים שמתכתבים עם תולדות האמנות ובה בעת מקבלים את המבע האישי שלה שמספר סיפור  אנושי פרטי ואוניברסלי .

אריה ברקוביץ