תערוכות

סדרת עבודות מהעת האחרונה, שהיא גם המשך ישיר לסדרה הקודמת
(פורנוגרפיה פוטוגרפיה אוטוגרפיה).

מצויידת במשקפי מרגלים, שאני מרכיבה על אפי, לעתים, מבלי משים,
מעלה אותם על ראשי, נוגעתבכפתור נסתר ואינני יודעת בדיוק מה מצולם.
נותנת למציאות להיות נוכחת ללא שליטה. הפוטוגרפיה של החיים. לנסות להיות לא מודע.
האם זה בכלל אפשרי? את הצילומים והסרטונים אני פוגשת כשאני מורידה אותם למחשב.
את חלקם אני מצנזרת. אסור לצלם אנשים ללא ידיעתם.
(למשל נשים שביקרו ביום מסויים ובשעה מסויימת במכון ליופי).

ה״אפשרי״, בכלל, הוא הנושא המרכזי שלי, לאורך ובמשך רוב תקופת היצירה שלי.
עולם אפשרי, כזה שלא היה, אבל היה, יכול היה להיות. בתוכו אני מציבה דמויות,
שאני מלקטת באתרים באינטרנט. ״השוטטות״ ברשת, על כל הקונוטציות השליליות
שהיא סוחבת איתה, היא לעולה שמרבית האנושות מתעסקת בה.
את ה״מציאות״ שלי אני מדפיסה בתלת מימד, בחומר שקוף נוזלי ומציבה בסביבה המצולמת.
רוב הצילומים נעשו באזור המגורים שלי, מן המרפסת, בשיטוט בשכונה ולעתים בטיול בחו״ל, במקומות שכבר הפכו לביתיים ואני שבה וחוזרת אליהם.

גילוי נאות: את הביטוי ״אמש׳ך (אמא שלך)בגבס, שמעתי אולי לפני שנים ולא בדיוק הבנתי את משמעותו. גם היום אינני מבינה. דיבור נמוך שצעירים פלטו כסוג של קללה? במקום להשתמש במילים גסות.
רוני סתר
צילום: אלה אורגד