תערוכות

במשיכות מכחול רוויות ואקספרסיביות, גדולות וכוללניות, יוצרת ליעד שמיר קרקע המתאפיינת בשכבות גיאולוגיות עשירות במרקמים ובצבע, באופן המבטל אשליית חלל.

קרקע זו, הופכת לבית גידול לציוריה שתהליך התהוותם משנה את הרכבה ומרקמה.

חרף כך, עבודותיה מתאפיינות באור ובמבנה פנימי סדור ודמויותיה מתגלמות לישויות דומיננטיות ובעלות נוכחות נפחית.

הדמויות נראות קדומות ומיתיות, בעלות מאפיינים פולחניים המבשילים בתוך הזיכרון הקולקטיבי והאישי שלה.

בדומה ״למילה מנחה״ ¬- מונח אותו טבע הפילוסוף היהודי מרטין בובר, כך גם דמויותיה – משמשות כלי הבעה לנרטיב מבלי הצורך להסבירו במפורש.

מסכת חייהם של הדימויים המצוירים בעבודותיה של שמיר – כאילו התהוותה ביקום שונה. הם שואבים אותנו לעולמות קסומים של משלים, אגדות וסיפורים מיתיים, שמתוכם ניתן לחלץ סמלים ופרשנויות הנפוצות בתרבות האנושית.

ערכים קיומיים כגון חופש, דרור, שחרור ומעוף מחד, לצד חידלון קיומי כגון טרף, מוות, כיליון ואינות מאידך, מתמזגים באין מפריע בעבודותיה ובכך יוצרים באופן אמין וברור שיקוף של מציאות חיינו.