בדרך שלהן
חיה ויוצרת בדלית אל כרמל. זאת תערוכת היחיד הראשונה שלה. ציוריה של היאם בתערוכה זו מייצגים את הנושאים שהיא חוקרת ובודקת לאורך השנים. דרך העבודה שלה היאם מתמודדת עם הקצוות השונים שבתוכם היא חיה; הקצה האחד בחברה הישראלית המודרנית, והקצה השני בתרבותה המקורית שבה נולדה, העדה הדרוזית בעלת התרבות הייחודית השמרנית והעמוקה. הציור של היאם נובע מתוך הידיעה שלה לאן היא שואפת להגיע, כאישה בחברה העכשווית וכאמנית. ברור לה שהיא לא תהיה כמו אמה, היא נלחמת , בדרכה, להיות אישה עצמאית בחברה מודרנית בעלת חופש מחשבה ופעולה. אלה הם תמצית התכנים שמעסיקים את היאם: "כאישה דרוזית, אני מנסה להעביר תחושותיה של אישה שחיה בחברה סגורה, חברה שמקדשת את האישה, לכן היא מנסה לגונן עליה בזה שהיא מבודדת אותה מכל מה שמתרחש בעולם סביבה.." את התכנים האלה היאם מבטאת על ידי דימוי אחד עיקרי – דמות האישה. היאם מציירת את האישה המסורתית המיוצגת על ידי הנשים המכוסות, ללא הפנים, וגם את האישה הרוצה להשתחרר מכבלי השמרנות, המיוצגת על ידי דמות האישה בעירום.
היאם עובדת על בדים גדולים, במשיחות מכחול רחבות בעלות ג'סטות משוחררות, היא מנצלת לצרכיה את החומר של הצבע, משחקת עם השקיפות והאטימות של החומר. העבודות שלה לרוב מינימליסטיות, היא ממעיטה בדימויים, הצבעוניות שלה רזה ומונוכרומטית. קיים אצלה ניגוד גדול בין האקספרסיביות של הנחת הצבע, החומר, והקו, לבין הצבע עצמו, שאיננו כמעט.
יש הבחנה בטיפול בין האישה המסורתית המכוסה לבין העירום. הדמות המכוסה מצויירת בגישה פחות מינימליסטית ולעיתים בתוספת פרטים כרפרנסים לתרבות המסורתית. דמות האישה בעירום מצויירת בתנוחות של שחרור ושל חופש גופני. "אני נכנסת לנפשן של נשים מסוג אחר, נשים שפורצות גבולות ומורדות בהרבה מהמוסכמות והחוקים החברתיים". הנשים המסורתיות מצויירות תמיד מאחור, כמפנות גב לקידמה, נשים חסרות פנים, כמעט כרוחות רפיים. לעומתן הנשים בעירום, פונות אל הצופה באופן פרונטלי, ללא נסיון להסתרה של תוויהם או גופם.
מענין לראות בעבודות של היאם כיצד היא רותמת את האמנות לאמירה שלה. היאם משחקת בתווך בין ציור בעל אמירה חברתית וג'נדרית מובהקת לבין הערכים המופשטים. השימוש שהיא עושה בשפה של הציור, והבחירות שלה מתוך השפה כדי לבטא את תכניה. יש כאן קורלציה מענינת בין התפתחות האמנות לבין התפתחות האישית והחברתית/תודעתית שלה, היא נעה בין מופשט לפיגורטיבי, בין נרטיב לדימוי. אני מציעה להתיחס לג'סטות המופשטות של היאם כדימוי לא פחות מדמות האישה עצמה. החזרה האובססיבית באותם דימויים בשינוי של וריאציות מדגישים ומחזקים את התכנים שלה. היאם יצרה כאן שפה משלה, בתוך המסורת המוכרת של הציור. הדרך שאותה עשתה וההתרחקות שלה מציפיותיה של החברה הדרוזית המסורתית, והדרך שעשתה בתוך התרבות הציורית המערבית, הינה דרך ארוכה ולא קלה. הציור ייבחן לא רק על פי התוצאה אלא על פי הדרך עצמה שאותה עברה היאם, והמשך הדרך עוד לפניה.
ג'ניפר בלוך נובמבר 2015
-
הפרח בגני: תרצה ולנטיין
אוצר: אריה ברקוביץ ואיריס אלחנני -
במקום בו נפער ונגלה הריק: רוני ראובן
אוצרת: דליה דנון -
זהב לכול: יאנה סטופ
אוצרת: נטע לנצמן מכנס -
חיה בדיו ושדה צבע: דורית ספיר
אוצרת: אירית לוין, ד"ר דורית קדר -
בטון – התו השקט: חיים טל
אוצר: אריה ברקוביץ -
מחווה לאספן: דנה בראון
אוצר: דורון פולק -
מאותגר מערכות: יואב בן דב
אוצר: אריה ברקוביץ -
שיר בן יונה , 40 שנה למותה של יונה וולך: שלומי בן יקר
אוצר: דורון פולק -
נסטור: ירמי הופמן