תערוכות

"בעצם, הכול התחיל בשוטטות. כן, פשוט כך. בסמטאות השוק, ברחובות הדרומיים של תל אביב. אחר כך התחלתי לחפש אותם ברחבי הארץ. אני אוהבת להתבונן בכפות ידיים. כאלה שמספרות לי סיפורי חיים. ידיים עמלות, מחוספסות, חזקות, יציבות. כאלה שיודעות ימים ארוכים של עשייה. ידיים של אחרוני המוהיקנים שאינם מוותרים וממשיכים בעמל יומם, כפי שרגילים לעשות מזה שנים רבות. הם שנושאים על כתפיהם ניסיון מקצועי עשיר ואינם נוהים אחר הקדמה הטכנולוגית".

כך מספרת טלי בן דור על המסע שלה בעקבות בעלי המלאכה. בסדרה הטיפולוגית שצילמה, היא מתארת אב-טיפוס של אחרוני עובדי הכפיים: נגרים, רפדים, סנדלרים, נפחים, מסגרים ועוד. מלאכות עתיקות שנעשות כמעט רק בידי גברים, בסביבת עבודה עמוסה, צפופה ומלאה בכלי עבודה וחומרים, כולם לבושים בגדי עבודה ולכולם ידיים חזקות ומחוספסות.

בן דור בחרה לצלם בשחור/לבן, כך היא מדגישה את ההשתייכות של בעלי המלאכה האלה לעבר, לעולם הולך ונעלם. הנושא וסגנון הצילום המכוון בעבודותיה מזכירים את הצלמים הקלאסיים במחצית הראשונה של המאה העשרים, ובעיקר את עבודותיו של הצלם August Sander הגרמני (1964-1876) שמיפה את החברה הגרמנית, על פי מעמדות ומקצועות.

במהלך היום הגיבורים בפרויקט של טלי בן דור אוחזים בברזל, בעץ, בעור או בבד, ומפעילים כוח בפטיש, מַקְצֵע, מברג או מקדחה, אך היא צלמה אותם דווקא ברגעי מנוחה, כשהם עומדים או יושבים מוקפים בסביבת העבודה שלהם, עמוסת הפריטים.

הצילומים של טלי בן דור הם הספד מלא הערכה לא רק לבעלי המלאכה והמקצועות שייעלמו מאיתנו בקרוב, אלא גם לאורח חיים ייחודי, שייעלם יחד אתם. אולי אלה ההדים האחרונים של המאה העשרים.