תערוכות

בסדרת הציורים החדשה שלה ממשיכה איריס נדל לעסוק באפיזודות מסתוריות. אלה מתרחשות באווירה סתווית  המסמלת נוגות עדינה ועצב רומנטי,

מדובר במצב תודעתי הדומה לעונת  מעבר. במצב ביניים  הקשה יותר להבחנה  ולהגדרה שנע בין חום לקור. בעננות חלקית בה יצורים דמיוניים פורצים מתוך התת מודע וממלאים את בד הציור. אווירה זו מושכת באמצעות דמויות ספק חייתיות ספק אנושיות, נוכחות מתפוגגות, המיטלטלות בין השלם לפגום, בין שתיקה לדיבור, ומשוות ליצירתה נופך אלגורי.

הדמויות מפליגות למחוזות העמוקים של התת מודע האנושי. הן חידתיות ונוגעות בנימיות הנפש על גווניה השונים. חומרים בלתי מודעים פוגשים בלא מודע של הצופה  ויחדיו יוצרים שותפות סמויה בין האמנית, הדמות המיוצגת והצופה.

דמויותיה של נדל מחוספסות ומשדרות כאב ופגיעות . לב טולסטוי היטיב ללכוד את משמעותם של תהליכים נפשיים. ויצירתו זרועה במוטיב הסבל. גם דמויותיה של נדל מחברות בין תודעת היוצרת לתודעת הצופה. שכן כאשר אנו חשים את ה"אחר" ואת סבלו בתוכנו, מצטמצם הפער הפסיכו-פיסי.

הקומפוזיציות והפורמט מחזקים תחושה זו. הצבעוניות והחומריות מעצימות את האווירה הסתווית, ובכך גורמות להעמקת המבע הציורי. זיקתה של נדל לפיזיקליות  של החומר מעלה תחושה של עבר. המרקם העשיר, המורכב מבד, דבקים וצבע. לצד בחירה בפורמט קטן, הנחת שכבות הצבע ועל ידי סכין השפכטל .כל אלה יוצרים מבנה גיאולוגי בצבע, המאזכר קיר סלע ששיני הזמן ניכרות בו. המכלול כולו מעורר מחשבות על בליה, התפוררות וזיכרון טראומתי. חשיבות התהליך נעולה לא בגימור המבריק ואף לא בהצהרה הסופית והמוחלטת של העבודה, אלא בעדות המחוספסת על אודות התהליך.