תערוכות

ירדנה זיו אומנית רב תחומית, בוגרת בית הספר "אבני" באמנות וציור, ובוגרת "שנקר", במחלקה לעיצוב אפנה, מציגה בתערוכה "בית רומנו – דרך יפו תל אביב" גוף עבודות המשקפות את הביוגרפיה האישית שלה הנעה בין שני המקצועות שרכשה ובהם עסקה לאורך השנים, ציור ועיצוב אופנה.

התערוכה היא הזמנה לסיור במחוזות הזיכרון האישי שלה משכונת פלורנטין – בית רומנו בדרום ת"א

בילדותה בילתה הרבה אצל דודתה בעלת מתפרה ברחוב הקישון, ובבגרותה כמעצבת אופנה בשכונת פלורנטין שם עבדה לאורך שנים רבות *

פלורנטין, המתפוררת והמתקלפת של שנות ה 80, הייתה שונה מפלורנטין המוכרת לנו היום. השכונה הכילה בתוכה בתי מלאכה רבים, מתפרות, רפדיות, ועסקים קטנים של קמעונות/ סיטונאות בתחום האופנה וטקסטיל, כמו גם חנויות של גלנטריה ומוצרי סדקית.

את השכונה אכלסו אז טיפוסים שונים ומגוונים, אנשי עמל ועבודות כפיים, לימים הצטרפו לשכונה צעירים אופנתיים על שלל גווניהם אשר צבעו את השכונה באור אחר ודינאמי.

"הוא וכמה מהרחובות שסביבו, אשר לא היו בעיניו אלא הסתעפויות שלו עצמו, ולמראה הרחוב (…) הציפה אותו תחושה נעגמת של התמזגות עם הרחוב ההמוני הזה, כל כך היה קרוב לליבו בכל ריפוטו וכיעורו הפרובינציאליים, כאילו בו, ודווקא בו על חנויותיו המאובקות וסרות הטעם, שרובן כבר היו נעולות, ועל בתיו הישנים והמתקפלים עם יופיים המושאל, המגוחך קצת, שגם הוא התפורר והושחת יחד איתם, ועל אנשיו, המון רב של בעלי מלאכה וסוחרים זעירים, הטרודים תמיד במלאכתם ובמסחרם הזעיר (…) היה משהו מתמצית רוחה ונשמתה של העיר"

*יעקב שבתאי / סוף דבר
ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד 1984.

גוף העבודות העכשוויות של זיו מתכתב באופן פלאי עם עבודות האמנות של "התל- אביבים" מתקופת "דלות החומר", אשר הציגו שפה אסתטית וחומרית משותפת כאיכות מקומית מצטברת של חומרים דלים שהקולאז' והצילום היו ממרכיביו העיקריים.

בדומה ובשונה מעבודתם, זיו עושה שימוש בטכניקה של קולאז' של חומרים מקומיים אשר מטופלים על ידה באינטנסיביות, בדחיסות וברישול לכאורה, משמע היו כדברי ברל כצנלסון: "טלאים, קרועים, בלואים" כביטוי לאותנטי, לפשוט, ולטעם המקום.

את כל החוויות והזיכרונות שזיו צברה מילדותה, מנעוריה ומבגרותה, היא מתרגמת לעולם של דימויים המחוברים זה לזה כמו זיכרון מתקלף של עמוד מודעות ישן. שכבות שכבות של תמונות מצהיבות המחוברות זו לזו בטכניקה מעורבת של קולאז'. שילוב של עבודת מכחול ורקמה ידנית של חוט ומחט.

גוף העבודות המוצג בתערוכה יש לו A.N.D של  משפחה אחת, "סטורי בורד" שהוא רצף של דימויים יומיומיים, משל היו סרט קולנועי מצולם שכולו סצנות תל אביביות של שאון העיר והאנרגיה המיוחדת והאוטנטית של דרום תל אביב.

…"השתמשתי בכל האמצעים העומדים לרשותי: ציור, צילום, עיצוב גרפי, פוטו שופ ודפוס דיגיטלי, תפירה ורקמת יד. נידבך על נידבך כמו השכונה המתפוררת, דימוי אחר דימוי אשר לוכדים את רוח השכונה הסדוקה.

השתמשתי בחוט ומחט כבמכחול צבע, בכלים מעולם עצוב האפנה והטקסטיל אשר חברו יחד לכלים מעולם הציור והאמנות.

כל אלה שימשו אותי לנווט ולספר חוויות של עולם וויזואלי עמוס, מטאפורה למסע אסוציאטיבי שיש בו עומס רגשי במעמקי הזיכרון כמו גם בסמטאות הלב של אזור בית רומנו, ורחובות שכונת פלורנטין".

 אוצר: רונן לוין

 * ירדנה זיו שמשה כמעצבת הבית של המותג: "ראש אינדיאני" וכמעצבת ראשית של המותג "הוניגמן" במשך 28 שנים.

* תודה ליורשות הזכויות של יצירות יעקב שבתאי – חמוטל שבתאי, אורלי פוקס, עדנה שבתאי.