תערוכות

העבודות שלי באות בעיקר משני עולמות תוכן – המוסיקה והציור. שניהם עוסקים במבנה, קומפוזיציה, צבע, קצב ויופי. לשניהם הקדשתי את רוב חיי והם שזורים אצלי זה בזה.

במוסיקה, הצבע הכחול מושאל על מנת לתאר עצבות. בשנתיים האחרונות מצאתי את עצמי נשאבת לתוך הכחולים.

חלק מהעבודות  כאן עוסקות במערכות היחסים ובמפגשים בין האובייקטים. האור שנופל עליהם הופך  להיות הנושא בעצמו. לפעמים האובייקט חתוך או מוסתר , אבל הנוכחות שלו באה לידי ביטוי בתנועה שהוא מחולל על הנייר או

באמצעות הצבע השחור. השחור, שנוכח בכל הציורים,  הוא בולען שמגלם בתוכו את כל האפשרויות.

אולי זו דרך להפוך את העצב  הכחול ליופי. היופי הזה אינו שואף להיות מתוק. יש איזו קטיעה, מלכוד, הפרעה במרחב או תחושה של אין מוצא.

לפעמים המבט עוזב את גובה העיניים ועולה למעלה  ולפעמים ההיפך, יורד למקום הנמוך ביותר, לפני הקרקע.

האנשים לרוב נעדרים אבל הסימנים שלהם נמצאים בכל מקום.

עפרי עקביא