במקום דרוך: ידידיה ון אסן
"במקום דרוך" הינה תערוכה של אטוטומטות – פסלים עשויים עץ הכוללים מנגנון המייצר תנועה , שלהם מסורת היסטורית ענפה. בניגוד לאוטומטות ההיסטוריות, המנגנון באוטומטות של ידידיה ון אסן חשוף באופן מלא. בבנייתן לא נעשה ניסיון לייצר אשליה של מכונה המייצגת תפיסה רציונלית, שניתן להרכיבה ולפרקה על פי הגיון ליניארי המייצג עולם דטרמניסטי, כמו שהתאפיינו האוטומטות ההיסטוריות, כי אם להיפך – הן נוגעות דווקא באבסורד שבחיים. פעולתם היא חזרתית וחסרת תכלית כלשהי ואין הן מתיימרות להגיע לתובנה מושכלת כלשהיא על העולם. מעצם בנייתן כאוטומטות הן כוללות בתוכן תנועה, אולם הן חוזרות תמיד לאותה נקודת התחלה. "במקום דרוך" הוא מיצוי של פעולתן זו.
האוטומטות המוצגות בתערוכה מתאפיינות בדימויים 'חזקים'. ברובן מופיעים חלקי גוף או אביזרים לשימוש יומיומי מנותקים מהקשר: נעליים צועדות, פיות מדברים, כובעים מונפים, אגרופים דופקים על משטח וכו'. המקום היחידי בו מופיעה דמות אנושית מלאה היא מתפרקת תוך כדי התנועה. ואכן, בתהליך היצירה של העבודות, הבחירה בדימוי היא המניע של העבודה. התנועה שמתהווה מתוך הדימוי אינה מנסה לשקף מנגנון של חיים כי אם להשלימו עם דימוי תנועתי המחולל פעולה. העבודות מייצרות מגוון תנועות כדוגמת 'גל', 'רטט', 'דריכה', 'דפיקה' ו'פירוק', המטעינות את מושא התנועה במשמעויות, ואת החלל שבו הן פועלות בצלילים בעלי אופי משתנה. חלק מהתנועות נראות מובנות, סדורות ואף נוקשות, לאחרות אופי מעגלי, ויש הנראות אף כאקראיות. למרות שהן מציגות מצבים של חוסר תוחלת ותכלית, יש בהן הומור, הן פתוחות לפרשנויות שונות ופואטיות.
-
יומן: תמיר שפר, איילת שפר
אוצר: אריה ברקוביץ -
רקמה אורגנית: דניאל מנו-בלה ואמנים.ות
אוצר: אילן מויאל -
לתרגם חושך לשפת סימני האור: קבוצתית
אוצרת: דליה דנון -
הדרך לאן?: ליזה זברסקי
אוצרת: אינה ארואטי -
כעומק השלג: שרית לילה האס
אוצר: אריה ברקוביץ -
איש אדום: השי רוטמנש
אוצרת: דינה יקרסון -
בין פנים לחוץ – מסעה של אנסטסיה: אנסטסיה בן יעקב
אוצר: אפי וישניצקי - לוי , אריה ברקוביץ -
אנאמורפוזה: מהסופלהתחלה: ג'וזיאן ונונו
אוצרת: רבקה בקלש -
סביבה ביתית: אבי עזרא