תערוכות

במפגשים האגדיים של קובלאי חאן עם מרקו פולו, לפי ספרו הקלאסי של איטאלו קאלווינו "הערים הסמויות מעין" מתוארת שיחה אחת בין השניים המתקיימת בשעת לילה מאוחרת בגנו של הקיסר . "האם כבר נזדמן לך לראות עיר הדומה לזו", שואל הקיסר, מושיט את ידו עטורת הטבעות ומצביע על הסובב אותם, הגשרים הנטויים כקשת מעל התעלות, ארמונות השיש של הנסיכים אשר מפתניהם הלבנים טובלים במים, הסירות, הכיפות, המגדלים והגנים הירוקים שבאופק.
"לא מלכי" עונה מרקו פולו, שתייר ודמיין ערים אינספור, "מעולם לא הייתי מתאר לעצמי כי יתכן שקיימת עיר הדומה לזו".
השליט, המפהק מעייפות, מקשיב לסיפוריו של הנוסע המתמיד וכשעיניו נעצמות כמעט הוא אומר: "נותרה עוד עיר אחת שאינך מדבר עליה לעולם ומעולם לא שמעתי אותך מבטא את שמה".
מרקו פולו מנחש מהי עיר זו, הלא היא ונציה, עיר הולדתו. וכך הוא מתרץ את שתיקתו לקיסר: "בכל פעם שאני מתאר עיר, אני אומר משהו על ונציה. כדי שאוכל להבחין בטיבן המיוחד של ערים אחרות, נחוצה לי נקודת המוצא של עיר אחת הנשארת תמיד מובנת מאליה. לגבי דידי, עיר זו היא ונציה".
ועוד הוא מסביר "זכרונות ותמונות נמחקים כאשר קובעים אותם במילים. אני מפחד לאבד את ונציה. ואולי כבר איבדתי אותה טיפין-טיפין כאשר אני מספר על ערים אחרות".
בת ים היא לא ונציה, רחוקה אפילו מלהזכיר אותה. יש שרואים אותה כעיר חסרת הוד והדר. אבל, גם המשמימים במקומות, זוכים לעדנה דרך עיני המתבונן הסקרן, החקרן, חומל ואוהב. כך גם בת ים; בעיני הצלם שמואל בינשטוק ודרך עדשת המצלמה שהוא נושא איתו בשיטוטיו, זוכה העיר לממדים לא ישוערו. הכל, כפי שאמרו לפני, בעיני המתבונן.
התבוננות בצילומי בת ים שבפרויקט זה איננה מעלה חוויה של עיר המובנת מאליה. להפך, מהלך הצפייה דומה בעיני למסע ברכבת הרים. מעברים מפתיעים מתרחשים מרגע לרגע, לעיתים מטלטלים ולרוב משעשעים. חשבת שקלטת והבנת את בת ים ואופייה, והנה הפתעה! משהו אחר לגמרי מציץ אליך מן הצילום הבא.
האם זוהי אמנם עיר אחת, מציאותית או שמא מבויימת, דימיונית? האם זוהי עיר דהוייה ואפורה? כן, אבל יש לה פינות צבעוניות, מוזרות ומצחיקות.