תערוכות

צילומי סטילס של אדם ישן במיטתו, מחובר למכונה המסדירה את נשימתו, תלויים על הקירות. אי אפשר לחמוק מקול הנשימה הכבדה החולשת על החלל. האדם הישן הוא בן הזוג של האמנית. מה יקרה איתו בבוקר? האם יתעורר לקולות הרחוב, יצא לעבודה, או ימשיך להיאנח ויחפש גאולה?

שנים של חיפוש אינטנסיבי אחר זהותה כמהגרת בין כאן לשם – ישראל וארגנטינה – מגיעים לשיא בתערוכת היחיד שבה בוחנת לילי פישר את המרחב הביתי. היא מציבה מחיצות בחלל הגלריה, המערערות את החלוקה בין הממשי לדמיוני, ובין החיצוני לפנימי. באמצעות מדיומים שונים – מיצב ציורי, צילום, עבודת וידיאו ועבודת סאונד – פישר ממשיכה את העיסוק בחומרים שבאו לידי ביטוי גם בתערוכת היחיד (2021) בגלריה נולובז בתל-אביב. כאן, ב"גבולות פרומים", העבודות של פישר משקפות גם כוח וביטחון במרחב הביתי המוכר, וגם את האינסטינקט לשבור גבולות ולפרוץ דרך כדי להימנע מקיבעון וניוון; כדי למרוד במוסכמות;  כדי למצוא את הקול האישי גם במצב של סגר ומחנק שכפתה המגפה.