תערוכות

התערוכה הקבוצתית המוצגת בבית האמנים תל אביב, מציעה מבט על נושא דיוקן אימהות שיצרו אמניות, נושא שנדון פחות באמנות המקומית.

שתי תערוכות קבוצתיות עיקריות עסקו בעבר בנושא מורכב זה כייצוג אימהות:

• "הו – מאמא, ייצוג האם באמנות ישראלית עכשווית", 1997, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, אוצרות: יהודית מצקל והדרה שפלן-קצב. התערוכה עסקה בהרחבה במושג האימהות, כפי שחוו אותו אמנים מקומיים עכשוויים.
• "אי-מהות", 2011, גלריה גרשטיין, תל אביב, אוצרת: נורית טל-טנא. בתערוכה הציגו אמניות דימויים שעסקו בדיכאון אחר לידה.

התערוכה הנוכחית עוסקת בפן ייחודי מתוך נושא האימהות הרחב – דיוקן האם – לרוב של אם האמנית על ידי בתה. עבודות האמנות זימנו אפשרות לקרבה ודיאלוג בין האמניות לאמן, או היוו אמצעי ליצירת חיץ ומרחק. ההתייחסות לנושא אף היא רבת פנים: היא נמשכת לאורך שנים רבות, נוגעת בנושא כביכול בנגיעה קלה וברפרוף, מתעדת מתוך סביבה מוכרת.

האמניות יצרו במספר דרכים – מול מודל חי, מהזיכרון, רישום בהיחבא, ישיר או עקיף – ובטכניקות מגוונת: סקיצות, רישום, אקוורל, שמן, אקריליק, תצלום, רקמה, פלסטלינה ותבליט.

אירית לוין, אוצרת

האם הגדולה / מטרונה / אימא
דורית קדר

לידת היצורים מתאוצת
זרעים מתחרים
על ביצית אחת
בעתה ובעונתה.

מֶיכל גדילה מזין
בבשר, בדם, בחלב.

תבקיע מתוכה – חי
ותיפרד.

חוׄסַה, מגינה, אוהבת,
מלמדת אורחות.

מקוננת על אובדן ייחודיות,
שקועה בצער.

בליל של אהבה ורתיעה,
מחיה – ממיתה.

תלווה לבשלות
תלוּוה למותה.

אשת איש כמוסה / אם גלויה.

מארג לתהייה /
הערצה / תחיה.

נוכחת – זרה.

הזמן חורט בפניה
מעברים: מראת תמיד
לחלוף הזמנים.

שותפה פעילה – סבילה לציפיות,
חולקת חרדות.

מלכת קלפים
ללא חפיסה.

מנקזת טוב / מהדהדת חדלון.

רחמנייה – לופתת.

נעלמת כמילים בקלף בלוי.

אֶם האתמול – אֶם העתיד.

נפקדים

תמונה: איריס איריסיה קובליו, אימא, 2017, אקוורל (בתוך פנקס), 15X12 ס"מ