תערוכות

התערוכה "דיוקנאות ברישום" בבית האמנים תל אביב מציגה רישומי דיוקן עצמי של עשרים ושניים אמניות ואמנים בני דורות שונים.

הדיוקן העצמי הוא מקור השראה ונושא ללימוד ולמחקר עבור אמנים רבים כבר מאות שנים. הדיוקן האישי נרשם מהתבוננות, מצילום, מזיכרון ומהדמיון, בקומפוזיציות מסורתיות ובאחרות שאינן שגורות. פני האמן מהווים מודל זמין עבורו, מושא לתהייה ולמסע אינטימי לחקר העצמי בנקודות בזמן.

בתקופות מעבר ציורי הדיוקן העצמי מאפשרים "פסק זמן" להתרעננות והתנעה מחודשת. לדברי רוני טהרלב "פורטרטים עצמיים הם המקום שבו אני מחזירה לעצמי את הפוקוס, נועצת שוב את הרגל של המחוגה במרכז: בין אם כשהגעתי למקום חדש […] ובין אם כשהשלמתי סידרה של עבודות ועדיין לא ברור לי לאן אני הולכת מכאן."

לאמני התערוכה אמצעי ציור מגוונים:
לקו: עיפרון גרפיט, פחם, טוש, עט כדורי, דיו, ציפורן, גירים, אקריליק, גואש וקפה.
למצע: קרטון וסוגי נייר במגוון מרקמים, דיקט ואובייקט.

משמעות רבה יש לרישום עצמו, שהוא מעין ה-DNA של האמן; חבויים בו מאבקיו, היסוסיו, לבטיו, חיוניותו, יצריותו, כתב ידו. כפי שכתב במאמר יגאל תומרקין: "רישום הוא כמו יומן. רישום הוא כמו התבוננות אל תוך האמן, הוא מגלה את אופיו של האמן יותר מכול […] הוא תחילת המחשבה בצורה, המרשם, פתק הקניות, הוא דף ההערות, נקודת המוצא ליצירת האמנות ולפעמים מעשה האמנות עצמו […] לעולם הוא הבסיס."

בין אמיתה לאשליה, הקו מוקפד ומדויק, מרפרף או מתמצת, ותנודותיו כססמוגרף הנפש. תומרקין מוסיף: "רישום הוא ראי לאישיותו של האמן […] יש בו ישירות או פיתולים או שניהם כאחד […] יש בו את המחווה ולחץ היד, יש חיסכון בחומר, בקו, או השרבוט והלחץ, כובד היד או המחשבה […] רישום הוא המקום בו נוגע חוד האמן במשטח, החוד בו מתנקזים מוח ולב, עין ודמיון, תאוות יצירה ותקוות. רישום הוא התחלה."

השיח הנוצר בין עין האמן – המתבונן, לבין הדיוקן – מושא הראייה של עצמו, מתבטא בעבודות במגוון דרכי מבע, פרספקטיבה, ביטויים צורניים ובצבעוניות מצומצמת.
אמני התערוכה תרים וחוקרים את הנושא, לעיתים חושפים, פעמים מכסים, יוצרים יחסי גומלין בין רקע לדימוי, ובוחנים את גבולות הדיוקן כפי שבאים לידי ביטוי במצע ובצורה:
דיוקן כפול היוצר דיאלוג בין עבר להווה; התכתבות בין זהות ומסורת לשפת הציור; חזרתיות וטקסיות; נופים טופוגרפיים של פנים; ראשים כמטפאורה לסבך הנפש והבעתו הפורמלית; החיפוש התמידי אחר ה"אני" במשחק ושעשוע…

אירית לוין, אוצרת
תמונה: סמאח שחאדה , טבע דומם -באדיבות אוסף דובי שיף