דרדרים-עופרי מרום
במרכז תערוכתה של עופרי מרום דַּרְדַּרִים מוצג מיצב ובו רישומים רבים של דרדרים על פיסות עץ בפורמטים שונים, נושא בו היא עוסקת כשנתיים, מתוך זיקתה לטבע המקומי.
צמחי הבר והעשבים השוטים, שאינם זוכים בדרך כלל לתשומת לב, מתועדים במשך השנים בעבודותיה של האמנית מכמה זוויות ובדרכי הבעה מגוונות. הם מופיעים במרחבים עירוניים, בשולי הדרך או מנותקים מהקשרם. "אני נותנת להם את מרכז הבמה ומאדירה את נוכחותם בסביבה", מעידה מרום.
העיסוק בקוצים אינו זר לאמנות הישראלית; עוד בשנות ה-40 של המאה הקודמת עסקו בו רשמים מעולים, אמנים שעלו מאוסטריה, כמו לאופולד קרקואר ואנה טיכו. הם הרבו לצייר את הרי יהודה – הנוף ההררי הירושלמי ופרטים מהצומח בו בהקשרים סימבוליים ומיתיים של האזור.
הקוץ הוא נושא מרכזי ביצירתו של קרקואר בארץ ישראל. בעבודותיו הראשונות בנושא בעיפרון הגרפיט על נייר משמש הנוף רקע לקוצים, בלי להתחשב בפרופורציות הנכונות לקשר בניהם. בהוסיפו בקומפוזיציה את השמש הקופחת על הקוץ וצילו הוא מדגיש את היובש המאפיין את הקוץ. דימוי הקוץ מופיע ביצירתו בתחילה בנוף, אחר כך לבדו, ובסוף כקבוצה.
שלא כמו הדגשת המיתיות של המקום, האור הארץ-ישראלי וסמליות הקוץ בהקשר המקומי בעבודותיו של קרקואר, דימויי הדרדרים של עופרי מרום תלושים מאור וממרחב גאוגרפי, יוצרים שיח בין קו למצע. האמנית מנתקת את הצמח מהקשרו, ומעניקה לו תחושת משטור וחופש ברישום המהיר, בטשטוש ובמחיקה. עבודת הרישום המתומצתת בעט 'פיילוט' על מצע עץ, מעבירה תחושה של גולמיות, ראשוניות וסגפנות. ראש הקוץ במרבית העבודות כמעט נאמן למקור במידותיו.
"הדרדר קוצני ורך" אומרת מרום על תכונות מנוגדות של הקוץ המרתקות אותה – דיאלוג בין יופי עוקץ ורוך. דימוי הדרדר מהדהד את ילדותה של האמנית בכפר, משחקי הקלפים של פרחי ארץ ישראל, ומגדירי צמחים וציפורים שהיו בספרייה הביתית.
לחומר ולטקסטורה של המצע יש משמעות בתהליך העבודה: "לכל פיסת עץ יש חותם אישי, מעין 'טביעת אצבע'. הרישום הוא קצבי, שרבוט שצומח מתוך העץ ומתכתב עם הדגם הייחודי לאותו מצע" אומרת מרום.
מקבץ עבודות נוסף הוא עבודות אקוורל בפורמט קטן של ה"ברקן הסורי" – מהקוצים הנפוצים בארץ, בעל תפרחת בצבע סגול עז, המצוי בשדות, בעזובה ולצידי הדרך. האמנית חוזרת אל דימוי הברקן הסורי בצבעי המים במגוון וריאציות, במרחב האישי האינטימי במטבח ביתה.
הדרדרים נרשמו וצוירו בידי האמנית מתוך התבוננות במודל וכפי שעיבדה מזיכרונה. מושא הרישום אינו מתוכנן מראש, אך ניכר כי דימויי הדרדרים הופנמו בהווייתה האישית.
אירית לוין, אוצרת
בתערוכה מוקרן סרט וידיאו המתעד את תהליכי יצירתה.
-
הפרח בגני: תרצה ולנטיין
אוצר: אריה ברקוביץ ואיריס אלחנני -
במקום בו נפער ונגלה הריק: רוני ראובן
אוצרת: דליה דנון -
זהב לכול: יאנה סטופ
אוצרת: נטע לנצמן מכנס -
חיה בדיו ושדה צבע: דורית ספיר
אוצרת: אירית לוין, ד"ר דורית קדר -
בטון – התו השקט: חיים טל
אוצר: אריה ברקוביץ -
מחווה לאספן: דנה בראון
אוצר: דורון פולק -
מאותגר מערכות: יואב בן דב
אוצר: אריה ברקוביץ -
שיר בן יונה , 40 שנה למותה של יונה וולך: שלומי בן יקר
אוצר: דורון פולק -
נסטור: ירמי הופמן