תערוכות

עבודותיה של אנה פרומצנקו המוצגות בבית האמנים בתל אביב, פועלות באופן מדורג. על מנת לעמוד על טיבן החוויתי, יש להתמקד ברבדים המרכיבים אותן ולהבין שמדובר בדימויים שעברו עיבוד ממוחשב, תהליך אבולוציוני שמערער על מציאות של זמן, מקום או זהות מוגדרת.

אנה לוקחת אותנו הצופים, למסע חוויתי במרחב האינסופי של עבר, הווה, עתיד.  היא משייטת במרחב כמו טייס שפלט עצמו עם כסא המפלט, בין שמים וארץ, בין הגשמי לרוחני, בין מציאות לדמיון.

כסא המפלט שמופיע בתערוכה במלוא גודלו כאובייקט שזה עתה יצא ממעמקי האדמה, גוש מוצק ופיסולי ספק פרה היסטורי ספק עתידני, משמש נקודת אחיזה ומוצא ליצירות הדו מימד שבתערוכה שמחליפות זהויות . אנה יוצרת יש מאין, זהויות מומצאות, מלאכותיות, בדיוניות ותיאטראליות.היא מציגה זהות כבדיה, חלקים טכניים ( נגזרות מתוך כסא המפלט) , מקבלים צורות מיתולוגיות דמויות אלים עתיקים או מסכות טקסיות מתרבויות בלתי מזוהות.

כסא המפלט על משמעותו המטאפורות בתרבות המודרנית( הצלה,חיים,מוות,פחד) עובר מוטאציה אינסופית בעבודות הפרטניות בתערוכה, בהן פרטים וחלקים מזוויות שונות של הכסא מקבלים דימויים ואיזכורים לתרבות עכשווית בה קווי הגבול התרבותיים מתמזגים עם אלמנטים שונים כמו החושני,הפראי והעל זמני שפועלים יחד ליצירת תהליכים בלתי צפויים כפי שזה נראה ברצף העבודות של אנה פרומצנקו.

בעבודותיה, אנה בוראת באמצעות דמיונה הפורה, עולם שלם שהוא בא בעת ממשי וקונספטואלי, מסתורי ועל טבעי. יש בעבודותיה אלמנטים של חיים ומוות, גוף ורוח, עבר ועתיד, ממשי וסמלי.

מה נשמע אחי שם התערוכה, הוא כמו שדר שמגיע בגלוית דואר מהנסיך הקטן שנחת אישם במרחב הזמן בכסא המפלט אותו אנה מצאה בדמיונה ומעוררת את סקרנותנו מחדש  לקשר עם הטייס הקטן בתערוכה זו

אריה ברקוביץ   אוצר התערוכה