תערוכות

דפנה מציגה סדרת תצלומים: "הוראות לחיים נורמאליים". בתצלומים מופיעים חפצים בודדים, בנאליים, המצולמים כמרחפים בחלל, בתחתיתם נכתב שם החפץ. אופן תצוגת הכרטיסיות מאפשר לצופה חיבור נרטיבי משתנה, אם כתצוגה רציפה של קלפים בודדים, זוגות, או שלישיות. במבט ראשון הסדרה מאזכרת משחק ילדים – "לוטו", שמטרתו לימוד ופתוח תפיסה חזותית, שפה, אוצר מילים ומושגים ועוד. אלא שבמבט שני, אופן הצילום, מידת הסטריליות, התאורה והקומפוזיציה מפקיעים את החפץ מהקשרו הטבעי ומשימושו המוכר. נוצרת תחושת "הזרה", נתק ותהייה לגבי תפקידו ומשמעות בחירתו של החפץ המעוררים אי נוחות.
כך למשל, בכרטיסיה מסוימת מופיע כבל USB ניצב תלוש, נשרך לרצפה, ומעורר אסוציאציה לחבל תליה. סמוך לכרטיסיה זו מופיעה כרטיסיה אחרת ובה מופיע חלון שחלקו פתוח, שמא הצמידות מרמזת על נסיון התאבדות? בכרטיסיה אחרת מופיעה דלת סגורה וסמוך אליה כרטיסיה ובה סדין לבן כעולה באוב. הדימויים מופיעים על רקע נקי, קר, המייצר ריחוק ושתיקה מעוררת איימה.
במשחק ה"לוטו" לגיל הרך ישנן גם מטרות התנהגותיות, על הילד להמתין בסבלנות לסיום תורו של ילד אחר בעת משחק ולהתמודד עם רגשות התסכול. וכאשר הילד מסיים בהצלחה את כיסוי הלוח שלו בתמונות, עולה בו תחושת שמחה ונצחון. ואילו במשחק הלוטו של "אובדי הדעת" כללי ההתנהגות אצלם בלתי צפויים ונטולי רסן, ניצחונם בביצוע "המשימה" לעיתים מבטא את כישלוננו כחברה.