תערוכות

רות אורנבך מציגה  מקבץ של עשרות עבודות מצוירות בצבעי שמן על דיקט בגודל אחיד כגודל של כרטיסי

ביקור.

היא  בוחנת ובוחרת מתוך מאגרי הזיכרון פרגמנטים כמרחב ונוף אוניברסלי ובמשיכות

מכחול וירטואוזיות מעלה אותם על הדיקט.

אין בנופים אלו זכר לנוכחותו של אדם, פרט לבית קטן הניצב לבדו בנוף מושלג.

רות לא רואה את הנופים, אלא מתבוננת אל תוך החושך-זיכרון, כמעט כמו לעצום עיניים או לשוטט

בתוך חלום כשהיא מקיצה ממנו עם עשרות ציורים מאירי עיניים ובאותה עת מכמירי לב.