אישה, מנורה ושרפרף

בתערוכה  "המורה ליוגה"  מוצגת עבודה אחת בלבד – ציור השמן " אישה, מנורה ושרפרף".  במוקד עבודה זו ניצבת המורה ליוגה ודוגמנית הציור אלנה גרידנב Elena Gridne , שאת הכשרתה בהוראת היוגה רכשה בלימודיה ברוסיה וכל במסעה להודו.

ציור זה הוא תוצר של מספר מפגשים שערכתי עם דוגמנית הציור אלנה גרידנב לאורך תקופה של כחצי שנה, והוא בבחינת ביטוי לאינטראקציה שנוצרה ביננו כצייר ודוגמנית. אינטראקציה זו מתאפיינת באינטימיות וריחוק בו זמנית, וכן היא בבחינת ביטוי לאינטרפרטציה שלי כאומן במהלך ציור מתוך התבוננות.

ההתמקדות בעבודה אחת בלבד עשויה לעורר שאלות בדבר כמות העבודות שיש להציג בתערוכה – האם האמרה  "כל המרבה הרי זה משובח" תקפה בהקשר זה?

התשובה לשאלה זו מעוררת הקבלה לאירוע בעל חשיבות רבה בתקופת הרנסנס והבארוק – חשיפת ציור בודד לציבור הרחב בעת טקס הסרת לוט מעל מונומנט דתי בכנסיה, וחשיפתו בחגיגיות בפני ראשי הכנסייה ובכירי השלטון. בהשלכה, הציור בתערוכה זו הניצב בתוך חלל קטן הוא כמעין איקונה דתית. יש אף לזכור, שהיוגה כשלעצמה היא פעילות גופנית הנובעת מתפיסה רוחנית, ועל כן מתאפיינת לעיתים בהתנהלות פולחנית. הקבלה זו מעוררת שאלות אודות משמעות הפרקטיקה הדתית והפולחנית בעידן העכשווי – האם איקונה של מריה או של ישו היא בעלת חשיבות רבה יותר מדמות של מורה ליוגה המשמשת כדוגמנית לצייר?

ציור זה ממשיך את קו המחשבה, שאפיין עבודות עירום נוספות פרי מכחולי בהשפעת פיסול הרנסנס אליו נחשפתי במהלך השנים בהם חייתי בפירנצה. עבודה זו מעגנת אם כן שנות עבודה רבות ומחשבה עמוקה, ולפיכך היא בבחינת איקונה מונומנטלית עכשווית.

גד אפוטקר