תערוכות

מחשבות על המציאות כסוג של מניפולציה אשלייתית, על דמיון ומה שביניהם, היוו את נקודת המוצא לסדרות העבודות, של כרמלה אלדר המוצגת בתערוכת היחיד 'העין והרוח' בבית האמנים בתל אביב.

הפרקטיקה הציורית של אלדר כרוכה בו זמנית בתהליך התבוננות פנימית והגותית את מעשה האמנות בכלל ואת שלה בפרט ומתהליך התבוננות מתמשכת בטבע, בו עסקה בבחינה וזיהוי של הסדר הפנימי בצומח ובדומם לעומת החופשיות הפראית והגלויה לעין שלהם.
בחיפושיה אחר דרך לבטא את הניגודיות והחפיפה, המתקיימות בעת ובעונה בין שני הפכים אלה, וכדי לתמצת ולפשט את המראות והצורות מצאה אלדר בגיאומטריה מענה מושלם.
תוך כדי תהליך העבודה עלו משמעויות נוספות:  על האשליה האופטית ואשליה של מציאויות חיים בימינו. העבודה הגיאומטרית, המורכבת והעשויה בקפידה ותוך שימת לב לדיוק בהנחת הקווים והצבע, החלה להוות עבורה, מטפורה לתחושות הביטחון והיציבות המדומות של האדם. האדם הנתון בלחצים מכל עבר, הן בחייו האישיים, החברתיים, והן בהשלכות של סיטואציות גלובאליות פוליטיות, ומדיניות על חייו וסביבתו.
ככל שהעמיקה בתהליך, החלו הקווים הגיאומטריים לפשוט צורה, להשתחרר ולקבל ביטויים של קוים חופשיים. בעוד שהעבודות הגיאומטריות מתנסחות תוך שימוש בצבעוניות עזה ומגוונת, ואף יוצרות אפקט של תעתוע אופטי, הרי שהעבודות החופשיות יותר, נותרות מונוכרומאטיות. הבחירה בצבעוניות המונוכרומאטית נובעת מהרצון ללכוד את הדימוי מנקודת המוצא הטבעית שלו, ולזקק ממנו תצורות שמהדהדות גם מחוות היד היוצרת על פני המצע הגדול ולוכדת בו את סבך התנועה ורגעי הסערה והיצירה.

*שם התערוכה נלקח מכותרת המסה של הפילוסוף מוריס מרלו-פונטי / העין והרוח (1961)