תערוכות

בשנת 1985 ביפן, נגנב לי תיק עם כל הנגטיבים שצילמתי בטיול הגדול שלנו במזרח הרחוק. כעבור כמה חודשים נמצא התיק והוחזר לארץ. בשנת 1991 בתל אביב, בשיטפון שהציף את ביתנו, כל הנגטיבים שנמצאו והתמונות שפותחו מאותו טיול נהרסו.

בחודש מרץ 2023, תוך כדי עבודה עם נורית ירדן על סיפור אובדן התמונות, השתתפתי בסדנה של מיכל בראור. מיכל שלחה אותנו לצלם בארכיונים קיימים, שלנו או של אחרים. המשימה הייתה להשתמש בארכיון באופן שונה מהרגיל.

אבי נפטר בחודש פברואר בשנת 2021.

בין שאר עיסוקיו, היה צלם חובב. הוא צילם לאורך שנים, סרטי 8 מ"מ, וידיאו, סטילס ושקופיות. בשנים האחרונות לחייו סרק את מרבית החומרים. הודעתי לאחיותיי שאני אטפל בארכיון שלו, ורק חיכיתי לצלול לתוכו, אבל לא מצאתי לכך זמן. התרגיל שנתנה מיכל למפגש הבא של הסדנה היה זרז מצוין להתחיל בעבודה. החלטתי לצלם את הארכיון כפי שאבא השאיר אותו בבית אימי, כקונטיינר, במטרה להתחיל להעביר אותו אליי.

ביום שבת, אחד באפריל 2023, הלכתי לאימי, ובעודי מצלמת את המדפים העמוסים שקופיות, גיליתי קופסת שקופיות שעליה כתוב:  רבקה ולוי נסיעה למזרח הרחוק.

נדהמתי… לא הבנתי מה עושות תמונות שלנו מהמזרח הרחוק אצל אבא שלי, מה פתאום שקופיות? לא זכרתי שצילמתי שקופיות. איך הגיעו לשם התמונות? ובעיקר תהיתי איך לא ידעתי על קיומן בשלושת העשורים שעברו. הייתי בטוחה שאין זכר לתמונות.

אבא לא יכול היה לענות לי, אבל חשבתי שזו לא יכולה להיות מקריות: בדיוק כשאני עובדת על הסיפור עם נורית, מיכל שולחת אותי לארכיון ואני מוצאת בו את התמונות שאבדו לפני שלושה עשורים.