תערוכות

סדרת התצלומים של פרחי ההיביסקוס שצילם חנן שפיר בשנים 2015–2021, מתמקדת במימיה של בריכה קטנטנה בגן ביתו. דרכה נלכדים מופעיו המרהיבים של פרח זה בנפילתו למים בשיא פריחתו ובשלבי הקמילה עד להתכלות.

הגן כסיפור אהבה: חיי הגן וההתרחשויות בו הם השראה ומושא להתבוננות יום-יומית עבור שפיר. מחלונות רבים בביתו ניבטים מראות הגן והצמחייה המגוונת. הוא מטפח כל עץ, שיח ופרח, מזכיר אותו בשמו, מכיר את תכונותיו ועוקב אחריו. לקראת החורף הוא זורע בגן פרחי בר. הגן הוא מעין שמורת טבע עירונית ברמת השרון וציפורים רבות חולפות ומקננות בו.

"הסדרה החלה בשנת 2015, כשהבחנתי לראשונה בפרח ששכב באצילות בין עלי הנופר, והחלטתי לתעד אותו. מבחינתי הבריכה הקטנטנה, שקוטרה בערך מטר אחד, היא מיקרוקוסמוס מרוכז המתאר בעוצמה את היעלמות היופי ואת חלוף החיים."

לבריכה חיים משלה; זו מערכת אקולוגית עשירה שבה יחסי גומלין בין צמחי מים אשר צמחו בה וחלקי צמחים שנפלו לתוכה, לבין דגיגי גמבוזיה הנוגסים בזחלי יתושים ומונעים את התרבותם. הדגיגים מכרסמים את הפרח, יוצרים בו צורות שונות ומקצרים את ימיו.

פרח ההיביסקוס מרובה הפנים מצולם במהלך שעות היום והערב, מבודד בתצלומי תקריב או מתועד לצד צמחי מים או עלים, מונח כמעין תכשיט בארוקי במוקד קומפוזיציה דרמטית לילית, מופיע בהשתקפויות במים של שמיים או של הצמחייה מעל.

"פעולת הצילום היא תיחום גבולות המלבן כי הנושא כבר שם, מה שיש בגבולות זה מה שגורם לתמונה להיות/להתהוות. מה שאני משאיר מחוץ לתמונה חשוב לא פחות ממה שאני בוחר להראות."

יופייה והאסתטיקה של הקמילה; הירוקת; העלים וצמחי המים בבריכה, חלקם צפים ואחרים שוקעים; משחקי צללים; דליחות המים בבריכה לצד אגלי מים על הפרח בשיא פריחתו – יוצרים קומפוזיציות עשירות ופואטיות בטקסטורה ובצבע. פעמים נוצרים מתחים בין ניגודים, כמו בין עכירות לרעננות.

"אני מחפש את השקיפויות. אני מבהיר מעט את הצבע הכהה של המים שבולע את הדברים, כדי להראות את השורשים והעלים מתחת למים."

שני תצלומים בתערוכה לוכדים קומפוזיציות מתוך הבית כלפי חוץ: המפגש היומי של האמן עם הצומח בחוץ הנשקף אליו בבוקר מפינת האוכל, מופיע בעבודת תקריב בשחור לבן; ותצלום פנים הבית בצבע מפגיש בין פנים לחוץ – בין הצומח בבית המתכתב עם החוץ.

עדינות הפרח המופיעה בתצלומים כתחרה עדינה אשר אט אט נמוגה, אוצרת רגעי התבוננות ביופיו של המתכלה והחולף.

 אירית לוין, אוצרת