תערוכות

בסדרת העבודות החדשה שמוצגת בבית האמנים בתל אביב , דובי קדמון לוקח אותנו למסע אישי בעולם דימויים אותו בנה במהלך השנים, עולם ששייך למקומות לא מוכרים, נופים דמיוניים שטמונים בהם מסתורין וסוד. ביד מיומנת ומקצועית קדמון מעביר לצופה בעבודותיו חוויה מופשטת דרך דימויים ריאליסטיים לכאורה דוגמת מקבצי עצים , עצים בודדים שנישאים ברוח ודמויות בודדות שלרוב מצוירות מאחור ללא פנים מזוהות, אנונימיות כלל אנושית .

הסיטואציות שקדמון מייצר על גבי הבדים המונוכרומאטיים מהוות מעין בריחה אל הפנטזיה, אסקפיזם מודע שנוגע במצב קיומי גבולי בין מציאות ודמיון זיכרון ותיעוד . קדמון מנסה לפענח את העולם במסע אישי תוך יצירת סיטואציות בדויות שמייצרות חוויה מסתורית בדידות קיומית בעלת סוד שקשה לפענוח אך מסקרנת ומייצרת עומק חשיבה.

מרבית הציורים עשויים בסגנון ריאליסטי סוער שנע בין הרומנטיקה של שמים מעוננים שממלאים את מרבית הפורמט מול דמות אנושית קטנה ושברירית, לאקספרסיוניזם הבעתי שמופר על ידי פסים גיאומטריים ישרים ומדויקים או על ידי כתמים שחורים רחבים שיוצרים מרכז כובד קומפוזיציוני המאזן את הציור ומוסיף נופך מסתורי .מבט על מכלול העבודות מגלה את החדירה של קדמון  לנבכי הנפש והתת מודע דרך הדימויים שמהווים מטאפורות חזותיות פואטיות.

ניתן לומר כי העצים שקדמון מרבה לצייר הם לא חלק מהנוף אלא הנוף עצמו. העבודות עשויות רבדים צורות כתמים ודימויים שמרמזים על נופים טבעיים ונופי נפש . כל ציור הוא הרפתקה, מסע שמתחיל בציור טבע וממשיך לתוך עצמו פנימה.

קדמון בורא עולם שהוא בה בעת שביר ופגיע, מסתורי ועל טבעי, הוא בונה תפיסת עולם דואלית של הקיום, טבע ותרבות, גוף ורוח. הזמן והמקום ביצירתו הם ללא זהות יציבה והדימויים מרחפים בחלל ללא זהות מוגדרת. ואולי זו הבעת דעה על המציאות העכשווית הטעונה , המורכבת מרסיסים של זיכרונות עבר , הווה  ועתיד לא ברור.

אריה ברקוביץ

אוצר התערוכה