תערוכות

המסע שלי החל במילים פשוטות של עובדת סוציאלית באגף השיקום: "רכיבה טיפולית, זה בדיוק מה שאתה צריך". באותו הרגע, במסדרונות המוכרים של משרד הביטחון, לא שיערתי שפגישה עם סוס ששמו פליפ תהפוך למסע הריפוי של חיי. מסע שהחל באורווה במושב רשפון והוביל אותי, בסופו של דבר, אל בניית זוגיות עם אהבת חיי ובהמשך הקמת משפחה וילדים נפלאים .

הרכיבה הטיפולית לימדה אותי שהסוס הוא היצור היחיד, הרואה אותי בדיוק כפי שאני, ללא מילים או מסכות. הוא מגיב לכוונה, לרכות, לפחד ולשקט הפנימי. פליפ לא היה רק בן לוויה, הוא היה מורה. דרך הקשר העמוק איתו למדתי להרגיש בלי להיבהל, להניח לשליטה ולסמוך. האינטימיות שנרקמה בינינו – על ההקשבה ללא תנאי והמחווה השקטה – הייתה המעבדה בה התחשלתי לקראת הקשר האנושי המשמעותי ביותר בחיי, נישואיי לאשתי, אהובתי מזה 31 שנים. ביום שבו נאלצתי להיפרד מפליפ עקב מצב כלכלי, נפתח השער לפגישה איתה, כאילו הלימוד הושלם והלב היה מוכן .

כל סוס המופיע בתערוכה אינו תיעוד חיצוני, אלא דימוי של מצב רגשי. הסוס הדוהר הוא התשוקה והתעוזה; הסוס הכנוע הוא ההכלה; הסוס הפצוע הוא התקווה לריפוי. כל קו, כל מרקם וכל צבע נולדו מתוך זיכרון של תנועה נפשית. אני מזמין אותך לזהות בציורים הללו את "הסוסים שלך", את הכמיהות, הפחדים והאומץ לאהוב.

לצד ציורי הסוסים המונומנטליים, מוצגת סדרת הדפסים אינטימית של דמויות וזוגות. כאן עולה שאלה המלווה כל מערכת יחסים: האם זהו חיבוק של נחמה או של מאבק? האם זו קִרבה או חנק? האי-ודאות הזו היא לב הסדרה. כפי שלמדתי ביחסיי עם פליפ, גם בין בני אדם רק כשמרפים מהצורך לשלוט, נוצר חיבור אמת. הקו בין החזקה עדינה לבין אחיזה כובלת הוא דק ונע כל הזמן .

התערוכה היא סיפור של טרנספורמציה, מעין יומן רגשי של שינוי. הסוס, חיה אצילית ורגישה, הפך בעבורי למרפא שהוביל אותי מהבדידות אל הביחד. זהו סיפור על הקשר בין אדם לבעל חיים, בין גוף לנפש ובסופו של דבר על היכולת שלנו להיות באמת עם מישהו אחר.