תערוכות

אביגיל הורוביץ מציגה תצלומי שחור-לבן מבויימים בהם היא מחברת בין הדימוי הרומנטי של הפרח לידיים שלה עצמה, באמצעות סדרת פעולות של חבישה, קשירה והחזקה. הורוביץ יוצרת מעין שפת סימנים השואבת הן ממסורת הטבע הדומם והן מהעיסוק בגוף, בעיקר זה הנשי, בתולדות הצילום והציור. את הפרחים עצמם, שכמו נשלפו מזרי אגרטלים, היא מצלמת בסטודיו מרגעי השיא של פריחתם ועד לנבילתם, בעודם הופכים לחלק בלתי נפרד ממחוות הידיים שמייצגות את הגוף כולו. בקומפוזיציות ובאסתטיקה שהיא יוצרת, הורוביץ בוחנת דימויים הקשורים ליופי, נשיות וקיטש ומציעה את צידם הפרגמנטרי, הפגום והאפל, זה שמסמן את הפגיעות לצד השלמות, את המלאכותי לצד הטבעי, כמו גם את נוכחות המוות לצד החיים.