תערוכות

התערוכה מפגישה את הרולד רובין ואנטון גרזנוב. שני יוצרים שמרחק שנים מפריד ביניהם, אך לשניהם שפה חזותית ומערכת דימויים קרובה. בעבודותיהם מופיעות דמויות היברידיות, יצורי כלאיים, ציפורי אדם וחיות אנושיות. יצורים המשלבים תכונות אדם ובעל חיים.

הדימויים נדמים פנטסטיים, אך דווקא מתוך הפנטזיה מתגלה הפגיעות והשבריריות של הזהות האנושית. הם מערערים את הגבולות של ה"טבעי" ומשיבים אלינו מבט חודר וביקורתי.

הרולד רובין  אדריכל ומוזיקאי, לוחם צדק, ישב בכלא בדרום אפריקה. בעבודות שלו בולטת בת היענה כסמל היברידי בן אדם לחיה. במקרא היא מסמלת חוסר חמלה, אדישות ואפילו אכזריות. הדמויות כאילו נלכדו בין חלום המעוף לבין כובד הקרקע. דמויות תלושות, נושאות כנפיים וראשים, שואפות מעלה אך מטען כבד עוצר אותן, מקשה על התנועה ומשאיר אותן תלויות בין שמים וארץ, כמחווה לתשישות, עליבות וכובד החיים.

אנטון גרזנוב יוצר דמויות בעלות כנף המייצגות טיפוסים שונים כמו מראה לחברה כולה. להן רצון אנושי משותף להמריא, להיות בתנועה, אך שוב ושוב הן נמשכות מטה, נאחזות במציאות כובלת.

בין אם זו מציאות המזכירה כלא ממשי או כלא פנימי.

התערוכה כולה מזמנת התבוננות בדימויי כנפיים המבקשות להתרומם גם כשחוטי הכבילה אוחזים בהן. כבלים פנימיים וחיצוניים, חברתיים, פוליטיים, משטרים ומוסכמות הקושרים לעיתים לא רק את הגוף אלא גם את הנפש והמחשבה.

התבוננות בתערוכה היא הזמנה להביט במעוף שלא תמיד מתרחש ובאדם המבקש לגעת בשמיים אך נותר כבול לאדמה. להבין ולקבל את המתח המתמיד שבין תשוקת החיים והשאיפה לפרוץ גבולות לבין כובד המציאות, הכפייה והמחסומים.

הדימוי חוטי כבילה מציע קריאה ביקורתית על מצבו של האדם. התשוקה לחופש, ליצירה, לחיים קיימת, אך תמיד בתוך מסגרת, תחת תנאים, תחת מגבלות. תשוקה נוכחת אך לעולם אינה מתממשת במלואה. היא זמנית, חלקית, קשורה למחוות תרבותיות, פוליטיות ואנושיות כובלות. כך נראית החירות כשהיא נלכדת לא בשרשראות כבדות, אלא בקשרים עדינים שמונעים את המעוף.

מתוך המתח הזה בין הרצון להתרומם לבין הקרקוע הכפוי, נפתחת אפשרות לפרשנות, לחשיבה ביקורתית ואולי גם תקווה לשחרור.