תערוכות

אומרים שדבר בחיים אינו קורה במקרה, כך כשפזית דוידסון נתקלה במקרה באותו צילום של מכונית ישנה והחליטה לצייר אותו כמתנה לבעלה איאן, חובב מושבע של מכוניות ספורט, היא לא ידעה שהיא מתחילה מסע מרתק של שנים, שחוקר את הנושא דרך עולם הציור.
מציור לציור, נראה כי זכוכית המגדלת של פזית הלכה וגדלה, עד שבחלק מהציורים הרושם המיידי שנוצר אצל הצופה כשהוא מתבונן בציור, הוא שהוא רואה דבר מוכר, אך לא ברור ולא מוגדר.
למרות הריאליזם וחדותו של הציור, זווית הראייה, האור המשתקף על החומר והקומפוזיציה הייחודית שלו, הופכים אותו למשהו מופשט שפורץ את גבולות החומר, המרקם והצבע.
מהתבוננות בפזית, כשהיא מציירת בריכוז יוצא דופן, נראה שהיא מצליחה, בכישרון רב, להגיע ל-DNA של אותם מכוניות וחלקי מכוניות שהיא מציירת, ולבטא הן את ההיבט האמנותי והן את ההיבט העיצובי המצוי במכוניות ובחלקיהן.
למעשה, לדבריה של דוידסון, היא אינה מרגישה שהיא מציירת מכוניות. הדיון המתרחש בראשה תוך כדי פעולת הציור הוא של צבע, נפח, טקסטורה, גודל, שקוף, אטום והאור צל, המשתקף על פח המכונית ועל חלקיה הפנימיים. בקונטקסט הרחב יותר, למכונית דווקא יש מקום בהשקפת עולמה הפילוסופית של דוידסון.
לדבריה היא רואה את הבית כמכונה שגרים בה ואת המכונית כבית שנוסעים בו. הסדרה "חום זהוב" לדבריה, אף השפיעה על אופן התבוננותה כאדריכלית ומעצבת פנים פעילה.
מבחינה כרונולוגית אפשר להגדיר את סגנון הציור של פזית בסדרה זו כניאו פופ ארט הקשור לסגנון הפוטו ראליזם בציור. בשנת 1986 הזמין הנס מאייר (סוחר אמנות) מאנדי וורהל ציור של קופה 300 לכבוד יום השנה המאה להמצאת המכונית.
כאשר מרצדס בנץ ראתה את התוצאה, היא הזמינה את הסדרה כולה שהיתה אמורה לעקוב אחר התפתחות העיצובים שלה משנת 1885. וורהל הספיק להשלים לפני מותו, 36 הדפסי משי ו- 13 רישומים של דגמי מרצדס, מתוך 80 עבודות אותן תכנן ליצור.
הצייר רוברט לונגו המשיך את סדרת המכוניות הבלתי גמורות של וורהל, ויצר ארבעה רישומים היפר ראליסטיים בפורמט גדול המציגים דגמים של שנות השמונים והתשעים.
אצל דוידסון לעומת זאת, ההתייחסות היא לפרגמנטים בדגמי רטרו שונים של מכוניות, כגון ידיות, צירים, גלגלי שיניים, לוחות שעונים וכדומה, מה שיכול לקשר את עבודתה לעוד פסל פופ ארט חשוב קלאוס אולדנברג,
שיצר פסלי חוצות מונומנטליים מחלקים כמו בורג או מחט, והראה את האיכויות הפיסוליות המצויות ברכיבים אלה .במסעה דרך הציור פזית דוידסון לא רק לכדה את מהות מכונית הספורט, אלה גם פתחה את היחסים המורכבים בין אמנות, עיצוב והחוויה האנושית.
באמצעות עבודת המכחול המוקפדת שלה היא מזמינה אותנו להרהר בחיבור ההדדיות של המוחשי והמופשט ומוסיפה עוד נדבך לעיסוק בעולם הרכב.

גד אפוטקר