תערוכות

שני פנים מצויים בתערוכתה של דורית ספיר "חיה בדיו ושדה צבע" בבית האמנים תל אביב: רישומים מהירים ומזוקקים של חיות בדיו, ועבודות צבע מופשטות ואקספרסיביות.

ספיר למדה ארכיטקטורה באוניברסיטה הפוליטכנית במילאנו ובטכניון בחיפה, וקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. היא עסקה בכתיבה ובבימוי של סרטי תעודה בטלוויזיה הישראלית. הקולנוע והארכיטקטורה מוצאים את ביטויים ביצירתה המופשטת, ורישום אדריכלי מוצא ביטוי ביצירתה הפיגורטיבית.

מוריה לציור ולרישום היו האמנים ג'ון בייל והרולד רובין בבית האמנים תל אביב. בייל טיפח את היצירתיות והקנה לתלמידיו דרכי עבודה בצבע בציור מופשט על פי אסוציאציות אישיות. רובין – צייר, מוזיקאי ואדריכל – הנחיל לתלמידיו ערכים ברישום כגון זיקה אישית למושא הציור, הימנעות מפעולות אוטומטיות, ויתור על קנה מידה מדויק.

ברישום בדיו על נייר בפורמט קטן, האמנית לוכדת חיות בתנועה, מנציחה אותן על המצע בקווים תמציתיים, בחיוניות וברישום שנראה לעיתים כסילואט. השלדי, הבסיסי והקדמוני אצורים בקווי העבודות, והן מאזכרות ציורי מערות, נושא שעסקה בו רבות.

עבודות האקריליק המופשטות מושפעות ממוזיקה, המתורגמת לנייר בקצביות צבעונית: דינמיקה בין כתמים, שקיפויות, גוונים, הטחות צבע וחריטות. מקצבי פיגמנט וצורה מתאחדים בציור חופשי בקומפוזיציות של ניגודים – לעיתים דרמטיות, לעיתים ליריות. העבודות אוצרות בחובן רגעי שקט וסערה.

כפרדוקס קיומי –  חייה היא שותפה לציורי שדות הצבע, גדושים ללא התחמה: צבע הומה, מתפרש, מתכווץ, משתלב, פורק עול, מתכתב, רוטט, החלטי, מהרמן… כמו חיה, שדה נעדר ציון חלל וזמן – תנאי ההתקיימות.