תערוכות

חצי ירח

לילך בר-עמי, יגאל גבזה, פסי גירש, נעם ונקרט, אורן מאסטרו סגל, מירית צ'רוינסקי, אלון קדם

סובבו את הגוף לכיוון השמיים, כופפו מספר נשימות, התארכו, שאפו, הניחו את יד ימין על הרצפה, הדקו את הירך הפנימית, בלעו את הרוק במורד הלוע, נשפו, תשומת לב.
ארדהה צ'אנדראסנה, תנוחת חצי הירח (ארדהה – חצי; צ'אנדרה – ירח) היא אחת מתנוחות תרגול היוגה. היא תנוחה שאנו נדרשים להתאזן על רגל וזרוע בעוד הרגל והזרוע השניות מונפות באוויר. הכיוונים השונים שפועלים בו זמנית – למעלה, למטה, ולצדדים דורשים רמה גבוהה של שיווי משקל, מיקוד פנימי וריכוז. ברמה האנרגטית יש בתנוחה זו מלבד צורתה, משהו מן המימד הירחי. בקוסמולוגיה ההודית הירח קשור לתהליך של התבוננות, התכנסות פנימה והינתקות מהעולם שבחוץ וממושאי החושים.
אחד הפירושים של היוגה הוא קשירת חוטי התודעה יחדיו, הממחישים את ההיבט הנפשי שקיים בתרגול היוגה. הניסיון לעצור לרגע, למצוא את שיווי המשקל, להתעגן, להתאזן, לפתוח את הגוף ולנשום, מתגלמים בשם של התנוחה 'חצי ירח' ומותחים את הקיום הפיזי אל מעבר לגבולותיו.

הירח המקיף את הארץ הוא אחד מגרמי השמיים הזוהרים ביותר. הוא קוצב את הזמן, משנה את צורתו באופן מחזורי, מפעיל כח משיכה המשפיע על המים בתנודות הגאות והשפל.
במהותו הוא שינוי מתמיד, מיוחס לנשי, למחזורי. עיגול המתמלא ומתרוקן, מתגלה ומתכסה.
המרחק בין הירח שבשמיים ובינינו שבארץ, מחזיק בתוכו השפעות הדדיות. הירח מושך אליו את הימים והאדם נושא את עיניו אליו, בשאיפה להתקרב ולצמצם את המרחק.

לאצור את התערוכה שבה גם אני משתתפת כאמנית, היא כשלעצמה פעולה בשיווי משקל. המהלך האוצרותי של קשירת חוטי התודעה אל תוך מעשה האמנות האישית הוא גם הניסיון שלי לקשור, להרחיב ולקיים גוף עבודה.
יחסי הגומלין בין העבודות בתערוכה הם עדות לגופני, לממשי, לשאיפה לגעת ולתהליך ההתמרה המשנה מצבי צבירה, מחומר לרוח ולהיפך.

הצילום של אורן מאסטרו סגל הוא חיבור בין היום-יומי והשמיימי. מאפה לחם שטוח, כיס עגול גדוש בשוקולד, צף בשמי הלילה. פסגת הכיסופים – 'פיתה עם שוקולד' קורצת אלינו.
בגובה מפלס פני המים נחשפת כף יד בצילום של פסי גירש. גווני האפור לוחשים את המתרחש. היד המושטת מהמים בתפר שבין שני העולמות, לוכדת את מבטנו ומושכת אותו אל תוך המעמקים.
הקסם בציורים של אלון קדם הוא בנקודת שיווי המשקל בין שלושה מרכיבים – הגוף החשוף, התנוחה המאתגרת, ונוף בראשית. שלושתם מתקיימים בתוך רגע נצחי. עמידת הראש ביום ובלילה, הופכת את הדמות הקטנה לנושאת כל העולמות.
כלבנה ביום חתונתה, מאירה הכלה את סמטאות מעלות תרשיחא בצילום של יגאל גבזה.
הרגע הזוגי והחגיגי שתופס הצלם, נושא עמו הבטחה הזוהרת אל תוך המציאות היום-יומית.
בתוך מרחב שחור נכרך חבל סביב כד המכוסה בד בצילום של לילך בר עמי. גוף הכד נאבק בין הגלוי למכוסה, ספק עטוף ומוגן ספק מוגבל וקשור.
ציורי-פסלים, פסלי-ציור בעבודתה של נעם ונקרט נושאים יחסים דחוסים בין שני גופים כבדים (אימא-בן). לב העבודה הוא מציאת שיווי המשקל הנוצר מתוך המאמץ הגופני, כח המשיכה וההתמסרות.
דם כחול, פיסת שמיים, ריבועי נייר מצטברים בתוך עבודתה של מירית צ'רוינסקי. שלוליות מים מטביעות קרעי פרפרים וצבעי דיו. הצורה הגיאומטרית משמשת כזירת מאבק לרגעי ולחולף. גלגול חיים, מופעי ירח.