תערוכות

בעידן של פוסט פמיניזם קיימת מגמה של התמרת משמעות הטומאה, המיוחסת לפריון הנשי, במשמעות של קדושה!

התערוכה בוחנת את הזיקות בין אמנות לאמונה ולקודש. האמנית חותרת לסגל בעזרת טלית משלה, את תחושתו של הגבר המתעטף בטלית, ולחסות בקרבת הקדושה.

הטלית הנשית מורכבת מכיפות סרוגות שהומרו לשדיים. השד המזין והדם הם סמליו המובהקים של כוח הפריון הנקבי. ההתעטפות ב"טלית משלה" מאפשרת לחוש בקדושת הנשיות.

הסוגדת אשר רוקדת לצלילי ההמנון לאלה, מבטאת את פולחנה במתת ריקוד של חן וחיים על המזבח*.

בעבודות הסרוגות, מלאכה המיוחסת לנשים, נסרגה דמותה של אלה קדומה המשקפת  אמונות קמאיות, ומהדהדת את הדת שבה האלה גילמה את הקדושה.

במזרח הקדום, תוארה האלה בפיסול ובציור כשלצידיה ניצבים יעלים, או עיזים. ראשי היעלים הכרותים, ניתנים לפרימה, הפרימה היא אפשרות לשוב להתחלה. השיבה להרמוניה עם הטבע, היא השיבה לחיק האלה האם, אולי היא תציל את עולמנו.