טלית משלה: יעל כץ חנקין
בעידן של פוסט פמיניזם קיימת מגמה של התמרת משמעות הטומאה, המיוחסת לפריון הנשי, במשמעות של קדושה!
התערוכה בוחנת את הזיקות בין אמנות לאמונה ולקודש. האמנית חותרת לסגל בעזרת טלית משלה, את תחושתו של הגבר המתעטף בטלית, ולחסות בקרבת הקדושה.
הטלית הנשית מורכבת מכיפות סרוגות שהומרו לשדיים. השד המזין והדם הם סמליו המובהקים של כוח הפריון הנקבי. ההתעטפות ב"טלית משלה" מאפשרת לחוש בקדושת הנשיות.
הסוגדת אשר רוקדת לצלילי ההמנון לאלה, מבטאת את פולחנה במתת ריקוד של חן וחיים על המזבח*.
בעבודות הסרוגות, מלאכה המיוחסת לנשים, נסרגה דמותה של אלה קדומה המשקפת אמונות קמאיות, ומהדהדת את הדת שבה האלה גילמה את הקדושה.
במזרח הקדום, תוארה האלה בפיסול ובציור כשלצידיה ניצבים יעלים, או עיזים. ראשי היעלים הכרותים, ניתנים לפרימה, הפרימה היא אפשרות לשוב להתחלה. השיבה להרמוניה עם הטבע, היא השיבה לחיק האלה האם, אולי היא תציל את עולמנו.
-
מחפשת תקווה: מיכל אברך
אוצרת: טלי כהן גרבוז -
בין ירח לזאב: שי אל נירן יהלום
אוצר: אריה ברקוביץ -
אדם/זמן/מקום: אנה פסטרנק
אוצר: דורית קדר, אירית לוין -
אובייקט מעבר: ארנון תוסייה-כהן
אוצרת: נורית טל-טנא -
כינוי גוף: אמון שני גילאון
אוצרת: אלינור לכטמן -
שדות רוח: עידית לוי
אוצרת: טלי כהן גרבוז -
מעבר: יגל טובי
אוצר: טנו סוסטר -
השנים האחרונות: מרסלו פישמן
אוצר: אריה ברקוביץ -
צללים: פיליפ בולקיה
אוצר: איריס אלחנני, אריה ברקוביץ