תערוכות

"את הטבע, את החורש, ניתן לתפוס אך ורק באותו רגע בו מחשבה ופיוט נושקים זה בזה".[1]

עבודותיו של יוסף זריצקי (1891, בוריספיל, אוקראינה – 1985, תל אביב, ישראל) מאוסף גבי אנגל המוצגות בתערוכה, מתמקדות בעשורים המוקדמים בעשייתו – שנות העשרים עד שנות הארבעים של המאה הקודמת.

חלק ניכר מהעבודות עניינן מראות מבעד לחלון, נוף מהחלון, פרחים על אדן החלון. האמן מצייר בנוף, אך גם בפנים – פנים וכיסא, ואפשר לראות בעבודותיו את התמורות שחלו ביצירתו במהלך השנים.

מרדכי עומר כתב: "זריצקי בנה את עולם חזונו הפיוטי במשך שבעים וחמש שנות יצירה. התרגשותו, ששבה והתחדשה לנוכח הנייר החשוף, אל מול הבד המתוח, הולידה מרקם של שדות צבע עשירים, המתחברים לכדי שפה ציורית בשלה".[2] "זריצקי חפץ להישאר 'חלק בלתי נפרד מהטבע הסובב את האדם, להתמזג עם הטבע אך גם להיבדל ממנו'."[3]

יש לציין שכאבִי תנועת המופשט בארץ לחם זריצקי מאוד למען שחרור התמונה מכל הקשר ספרותי. ברם, קשה למצוא בכל יצירתו של זריצקי עבודה המבוססת על הפשטה לשמה. היותו מעוגן במציאות אפשרה לו "נקודת מוצא" שמתוכה חזר ודלה את תחושותיו וביטוי רגשותיו, שהיו לו כוח מניע החוזר ומתחדש בתהליך יצירתו.[4]

[1] מרטין היידגר, "מקורו של מעשה-האמנות", דביר, תל אביב, 1968, עמ' 88, במסתו של מרדכי עומר, זריצקי, מסדה,1987, עמ' 62

[2] מרדכי עומר, שם, עמ' 11.

[3] שם, עמ' 13.

[4] מרדכי עומר, "זריצקי – מראות תל אביב מעל הגג ומבעד לחלון", אוניברסיטת ת"א הגלריה האוניברסיטאית, תשמ"ד

לתערוכה הוירטואלית לחצו כאן.