תערוכות

כשני עשורים אני עוקבת אחר יצירתו של האמן יעקב חפץ דרך מפגשים בסטודיו ושיחות על שדות התרבות השונים. פעילותו מגוונת ורב-תחומית, נעה בין פיסול, ציור, מיצג, מיצב ומולטימדיה, בהקשרים חברתיים ופוליטיים. ביצירותיו הוא שואל זהויות, מחליף ומשיל אותן, מפקיע את חומרי יצירתו ואת השפה מהקשרם, ובונה להם מציאות חדשה. יצירתו מרמזת, נמנעת מהמוחלט, מקורית
וקונטרוברסיאלית.

אל האמנות הפלסטית הגיע מתפיסה רב-תרבותית המחברת בין אמנויות ואקטיביזם חברתי ופוליטי. שנים רבות עסק בהוראה – בשנים 1975–1984 באולפן המחול בגעתון שיתוף פעולה עם הכוראוגרפית יהודית ארנון בחיבור בין אמנות פלסטית למחול; בשנים 1986–1990 עמד בראש המגמה לתלת-ממד במכללת אורנים; יותר משני עשורים לימד יסודות בעיצוב ורישום ותפיסות סביבתיות במחלקה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון; 2006–2020 לימד בבית הספר לאדריכלות "שנקר". משנת 2000 הוא יוצר בסטודיו בוואדי סאליב בחיפה, במרכז לאמנות עכשווית "פירמידה", שהוא גם אחד ממייסדיו. חפץ משתתף בתערוכות ובאירועי אמנות בארץ ומרבה להציג בחו"ל.

ב-1969 חבר למפלגה הקומוניסטית, ובשנים 1974–1999 היה חבר קיבוץ אילון שבגליל. בניית ה"משחרה" בגלריית הקיבוץ ב-1978 הייתה נקודת הזינוק לפעילותו כאמן פוליטי העוסק בשאלות של חברה ואידאולוגיה. באותה שנה ייסד עם האמן דב הלר את קבוצת "המשותף קיבוץ". היא פעלה במשך עשור והם היו ממוביליה וממעצבי הרוח הרעיונית שלה. [1]

בספרה "המשותף קיבוץ: אמנות מן הצד השמאלי 1978–1988", כתבה החוקרת טלי תמיר: "קבוצת 'המשותף קיבוץ' שינתה את הפרדיגמה ההיסטורית של אמן-קיבוץ כמי שפועל ככוח חיובי ומאזן ביחס לפרויקט הקיבוצי, והחדירה בה לראשונה מבט קונספטואלי וביקורתי, המופנה בו בזמן פנימה, אל התנועה הקיבוצית עצמה, והחוצה, אל החברה הישראלית ואל מערכות השלטון – לא מתוך התנערות מהרעיון הקיבוצי אלא בשאיפה לתיקון ולבחינה מחודשת של ערכים". [2]

סדרת העבודות "כותרת אבודה", המוצגת בבית האמנים תל אביב, נוצרה בשנים 2018–2021, ונוגעת בתעתוע ובשיבוש הזיכרון במקום ובזמן. האמן מציין: "לשם הסדרה קדמו כמה עבודות לאורך השנים, אשר עסקו בהסתרה, בשיבוש ובשינוי – השיבוש שמתרחש לאחר שנים בזיכרון. 'מה שראו עיניי, ומה שלא נחרט בזיכרוני' – כך כתבתי על גבי דימוי שעבר טיפול ושיבוש, ו'כותרת אבודה' מרמזת על המשך גישה זו".

בקטלוג התערוכה הקבוצתית "ואדי סאליב/שכבות", שאצר בשנת 2010, כתב: "הנוף הניבט מחלון הסטודיו שלי הוא ואדי סאליב, ומה שנשקף ממנו במהלך השנים הוא פעולת מחיקה עקבית שאינה מותירה דבר. כך מתחלפת התמונה ורק שמו של המקום נשאר. […] ואדי סאליב לא כמקרה מקומי, אלא כמודל שאוגר מידע רב על מרקם חיים שלם שאבד, על הזדמנות שחלפה, והמעלה שאלות חשובות ביחס לאופי המשך הקיום בארץ".

בהקשר זה, הסדרה "כותרת אבודה" המוצגת בתערוכה, בוחנת זיכרון של נופים שאינם קיימים עוד, נופי ילדותו של האמן, מבנים ונופים שהמציאות מחקה, שינתה והעלימה עם השנים. אל אותם נופים הצטרפו מקומות שהאמן לא נכח בהם, אבל קיימים בזיכרונם של אנשים בסביבתו. סביבות שנתפסו בעבר פיוטיות ורומנטיות, קיבלו הקשרים פוליטיים.
המצע הנזירי, נייר שרטוט מילימטרי ישן של תוכניות, יוצר תחימה מראש. "כבר עם המגע הראשוני הרקע יוצר סוג של משמעת, מגבלה", מעיד האמן.

התערוכה מאפשרת מעין שיטוט בין דימויים וצלליות של כפרים ערביים שאינם, שנרשמו מתוך תצלומי אוויר בריטיים; פרטים ממפות באטלס של סגנונות בנייה בגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה; פטיש ריקוע של הסטודיו; רפרודוקציות מטופלות שעברו שיבוש והסתרה; משפטים בעברית, באנגלית וביידיש מאזכרים מרחב אישי או קולקטיבי שאבד.
הסדרה מפגישה בין דימויים ארכיטקטוניים מינימליסטיים, הנעים בין ציפה, דהייה ומחיקה לבין דימויים מלבניים שחורים, הממורכזים בקומפוזיציה וצופנים פרטים – ברישום, קולאז', צבעי מים, עפרונות צבעונים ועט.

אירית לוין, אוצרת

סיוע בעריכת תכנים: ד"ר דורית קדר

 [1] האמנים המייסדים של קבוצת "המשותף קיבוץ": דב הלר, יעקב חפץ, יובל דניאלי, אברהם אילת, דב אור נר, יוסף הוכמן, חיים מאור, טולי באומן.
[2] טלי תמיר, "המשותף קיבוץ: אמנות מן הצד השמאלי, 1978–1988", הוצאת יד יערי, גבעת חביבה; עמותת מרסל לקידום אמנות ותרבות, 2022.