כחול ,אדום ,צהוב: שונית גל
כחול, אדום, צהוב הם צבעי היסוד, אבני יסוד המגדירות סדר בסיסי, מצומצם, ממנו מורכב העולם האין סופי של הצבעים. שונית גל מתבוננת בעולם דרך ספקטרום מוגדר בן שלושה צבעים ממנו היא צופה בנוף, בגוף ובאובייקט במבט המסנן את המיעוט מתוך הריבוי. גל מציירת סצנות משפחתיות מתוך התבוננות בנוף ילדותה בקיבוץ שדות ים, תוך הגדרה אפריורית של תבנית ציורית החוזרת על עצמה.
הצורך להבין את סדר העולם, למצוא ולפענח בו את ההיגיון המבני ולתת פשר לכאוס, מביא את גל לחיפוש תבנית המתקיימת בבסיס התופעות. תבנית המגדירה, דרך תהליך הציור, קשר בין העין – הכרה לבין המציאות הנצפית. "כל אשר עלינו לעשות הוא לגלות את הנוסחאות המסתתרות מאחורי התופעות, את הפיסיקה הכתובה בספר הטבע" (1). גל מאמצת חוקיות צורנית וצבעונית המשקפת סדר עולם מחשבתי רגשי המתקיים בבסיס התופעות עליהן היא צופה, הן הקרובות – ציורי סצנות משפחתיות והן הרחוקות – במבט אל הנוף.
שונית גל בוחרת בצמצום. בראיה זו המעוט מגדיר את הריבוי ומכיל אותו. עולם התופעות נאסף למעין "קפסולות" ובכך ניתן יותר להבנה. סוד הצמצום נמצא הן בתפיסת החלל והן בתיאור הדמויות. תלת הממדיות בציור הנוף ובדמויות משוטחת, התייחסות מועטה לפרטים: לאור וצל או לנפחיות.
סדר דומה לזה הוגדר במניפסט של קבוצת ׳דה סטיל׳ בתחילת המאה ה-20. רוח הציור מתוארת כמנוגדת לספונטניות, בעלת סדר אופקי ואנכי, מוגבלת לשלושה צבעי יסוד ומתארת חוויה אוניברסאלית השואפת לאיזון ולשלמות.(2)
גל מכתיבה לעצמה חוקים ויוצאת לעולם "ללכוד" חוויות. היא מסננת אותן דרך רשת החוקים וכך, מתאפשר לה צמצום הבחירה ו"מסגור" החוויה. ההתמדה בחוקיות אחת לאורך זמן יוצרת סדרה בעלת זהות מבנית המכילה סיפורים מורכבים. היא מנסה ללכוד זמן ומקום אך שומרת על עמדת צופה קבועה וכביכול לא מעורבת.
הבחירה בשלושה צבעי יסוד בלבד מגדירה גם סכמה רגשית. בציורים, לכאורה, אין ביטוי רגשי משתנה דרך צבעוניות עשירה אלא הוא מוחלף בייצוג רגשי קבוע ואובייקטיבי. כחול, אדום, צהוב הם מעין קודים רגשיים החוזרים על עצמם ללא השתנות וכמעט ללא גיוון.
יחד עם הרצון לייצר שפה "אובייקטיבית", נוצרת שפה סימבולית רגשית המבטאת פן סובייקטיבי בציורים: אפשר לחוש בצהוב, לדוגמה, צורב ושורף במשטחי צבע גדולים המתארים חול אך עזים כשמש הצהרים. הצהוב מופיע לפעמים ככתמי שמש על פנים אך נראה גם כצריבה או צלקת. האדום הצובע את השמים ונשפך ככתמי דם על המים הוא גוף אדום כדם, הנדמה לפעמים כחיה מאדימה או צרובת שמש. הכחול נדמה כים אפל, הר מסתורי, גוף כחול וקר או אוורירי וקל.
גל מגדירה ותוחמת אזורי צבע המשנים את מראה הדימוי ומשמעותו. משטחי הצבע מופרדים זה מזה בקווים ברורים ויוצרים כתמים המעצימים את הניגוד בין חלקי גוף ונוף ובין חלקי הגוף עצמו. חומריותו ושכבותיו החושניות של הצבע יוצרות ניגוד לאחידות הצבע ושטיחותו ומעצימות חוויה רגשית. הפנים נדמים אז כמסכה, הבעותיהם ספק מאיימות ספק גרוטסקיות והנופים נדמים חלומיים או סוריאליסטים.
הבחירה בצמצום הצבעוני ובשטיחות הפרספקטיבית היא פן אחד בציורים כשלצידו מתקיים העיוות הצורני המייצר חוויה סוריאליסטית ופרשנות סימבולית. אלו פורעים את הסדר הכפוי ויוצרים מפגש מעניין בין איפוק לעצמה רגשית עזה.
1) אנקורי מיכה והאזרחי אוהד, גלילאו גלילי, "בסוד לויתן" מחשבת ישראל במבט מיתולוגי פסיכולוגי, הוצאת מודן, 2004, עמ' 110
2) מניפסט תנועת ׳דה סטיל׳, De Stijl,Stedlijk Museum ,Cat.81, 4-16
-
הפרח בגני: תרצה ולנטיין
אוצר: אריה ברקוביץ ואיריס אלחנני -
במקום בו נפער ונגלה הריק: רוני ראובן
אוצרת: דליה דנון -
זהב לכול: יאנה סטופ
אוצרת: נטע לנצמן מכנס -
חיה בדיו ושדה צבע: דורית ספיר
אוצרת: אירית לוין, ד"ר דורית קדר -
בטון – התו השקט: חיים טל
אוצר: אריה ברקוביץ -
מחווה לאספן: דנה בראון
אוצר: דורון פולק -
מאותגר מערכות: יואב בן דב
אוצר: אריה ברקוביץ -
שיר בן יונה , 40 שנה למותה של יונה וולך: שלומי בן יקר
אוצר: דורון פולק -
נסטור: ירמי הופמן