תערוכות

אומרת לנו עדיה

ומזמינה אותנו

אל עולם אישי, ייחודי,

המבקש להישאר חף מהמשגה,

לחולל חוויה.

שלמה.

כזו שֶמְשַנָּה.

תנו לזה לקרות

מה שחולף נוכח עיניכם

מה שנמצא

אולי תמיד.

רואים את ההר?

את האור, תנועתו,

את העולם השלם הנברא

המתפספס

המתקיים למרות התאיינות הכול.

הישארות.

קיום

זה

כאן

ההרף הזה

ככה.

טקסט, רני עובדיה

—————————————————————————————————————————–