תערוכות

לפני קרוב לעשר שנים התאהבתי באתונה, והחלטתי לחלק את חיי בין יוון לישראל.

בית הספר ללימודי השפה היוונית נמצא בשכונת אקסארכיה באתונה, ולכן בחרתי להתגורר בשכונה, לשוטט בה ולצלם. במקביל שוטטתי וצילמתי גם בכרם התימנים בתל אביב.

לשכונה הציורית אקסארכיה היה מוניטין בעייתי. בעבר היתה מעוזם של קבוצות אנארכיסטים קיצוניות, שוהים בלתי חוקיים ופורעי חוק. בשנים האחרונות עוברת השכונה תהליך של ג'נטריפיקציה. הוחלט לבנות בה בתי דירות חדשים ויקרים ולעודד מעבר אוכלוסייה מבוססת לשכונה שרוב תושביה במעמד סוציו־אקונומי נמוך יותר.

תהליך דומה עברה שכונת כרם התימנים בתל אביב לפני שנים. הכרם שינתה את אופייה וחזותה, ונראה שגם אקסארכיה תשתנה כך.

מסיבות פוליטיות עומדת להיבנות תחנת המטרו של קו רכבת חדש באקסארכיה בכיכר במרכז השכונה שבה התנהלו חיי החברה של תושבי המקום. הכיכר גודרה ונחסמה והרס המרקם החברתי מתחיל להיראות.

קבוצות האנרכיסטים הוצאו מהשכונה ויחד אתם נגדעה פעילותם החברתית. בניינים נטושים שלתוכם פלשו ויצרו בהם מגורים, תמיכה וחיי חברה למאות חסרי בית ופליטים, נאטמו ונהרסו.

כמו אקסארכיה, גם כרם התימנים היא שכונה שאיבדה את צביונה בעקבות תהליך דומה של ג'נטריפיקציה וכיום יש בה מרקם מלאכותי־משהו של חדש וישן. רוב הבתים החד-קומתיים בסמטאותיה הציוריות של כרם התימנים נהרסו ובמקומם נבנו בתי דירות. השכונה נמלאה מסעדות, חנויות ומועדונים. הקהילה החדשה רחוקה ברוחה מבניה המקוריים של השכונה, כמו גם האנשים הרבים הגודשים את הכרם בכול שעות היממה.

הדימיון בין שתי השכונות לא מתקיים רק בתהליכים שהן עוברות, אלא גם בנראות ובהוויה שלהן.