תערוכות

התצלומים והטקסטים המוצגים בתערוכה נוצרו מתוך דיאלוג ממושך עם דרי רחוב בתל אביב. לאחר הכרות הדדית ביקשתי את הסכמתם להצטלם – צילום פורטרט וצילום נוסף של "ביתם". בפנקס שהיה בידי כתבתי את דבריהם. הדיאלוג התחיל לפני מלחמת אוקטובר (7.10.23)  והמשיך גם בימים הראשונים למלחמה, כאשר טילים נורו גם לעבר תל אביב וברחובות שררה אווירה של אי-ודאות ותחושת סכנה ממשית.

במהלך העבודה על סדרת צילום קודמת שהייתה המניע לעבודות בתערוכה זו, ניתן היה לראות כי במקרים רבים אנשים החולפים ליד דרי רחוב, נמנעים מלהישיר אליהם מבט. ילדים לעומת מבוגרים ברובם המכריע מישרים מבט. האם הימנעות ממבט באנשים סובלים היא חלק מניסיון להכחיש את קיומן של תופעות חברתיות ופוליטיות? האם מניעת הסבל מילדים נובעת מצורך שלנו, ולא בהכרח מזה של ילדינו?

העבודות בתערוכה הנוכחית משקפות שאיפה – בדומה לילדים – להביט לדרי הרחוב בעיניים.

במהלך המפגשים הייתי עד לכוחות של דרי הרחוב לצד הסבל והמצוקה. כוחות חיוניים המאפשרים להם לשרוד ולבנות חיים ברחוב ומסייעים להם לפעול בתוך הסבל. מצאתי שכל אחד מהם מנהל את חייו בדרכו לנוכח מצבים קשים וטראומטיים. בתצלומים ובטקסטים ניסיתי לתת ביטוי למאפיינים אלו.

תודה לדניאל צ'צ'יק על הליווי וההנחיה במועדון הצילום תל אביב