תערוכות

חגית וינטראוב מתעמתת בציוריה עם הרגע שבין קבלת הבשורה לקליטתה והופכת אותם ל"מקום" דמיוני ואמורפי. אליו היא חוזרת שוב ושוב כדי לתת לו חוקים וצורה. ציוריה נעים על הגבול בין אמנות לקישוט, כשהיופי שימש עבורה אשליה ומנגנון הגנה עד לימיה האחרונים. כך לא רק הציור אלא גם מבטה על המציאות הפך למופשט – ניסיון מתמשך להבין ולהשלים עם הרגעים שכבר חלפו. חגית, שנפטרה לפני שנה ממחלת הסרטן, השאירה אחריה תערוכה מוגמרת להצגה בבית האומנים. אנו מציגים את ציוריה בשמה כפי שביקשה.