תערוכות

תערוכתה של אליזבטה זיידנר מקפלת בתוכה את העיסוק בגן כצורך בסיסי ומשלים לחיים ואת החיפוש אחר שפת הציור. כמי שגדלה על מסורת הציור המערבית, המושתתת על התבוננות רישומית ואטית, פונה זיידנר להתנסויות חדשות בחומר המשלבות בתוכן דמיון והפשטה. במקום ייצוג ריאליסטי נבנית בהדרגה קומפוזיציה של כתמי צבע, המבוססת על הנחות צבע חופשיות וקלות. צבעי אקריליק ושמן על מגוון מצעים של בד, לוחות עץ ונייר צבעוני מבקשים ללכוד לתוכם זיכרון ורגש, חוויה של מרחב ואת התפר שבין מציאות לדמיון.

שם התערוכה "לוקוס אמונוס" משמעו בלטינית "מקום נעים" והוא מתייחס לסוגה ספרותית העוסקת בתיאור ובהגדרת המקום האידיאלי. מחברים ומשוררים רבים לאורך המאות עסקו בשאלה זו ופרשנויותיהם נעו מגן עדן שמיימי ושליו למקום מסתורי ומסוכן.

פיסות הגן בציוריה של זיידנר, על סוגי הצמחים המטפסים בתוכם, מתגלים כמקום שכל הזמן משתנה, נרקם מחדש, מתפתל ונושם. האמנית מתבוננת בגינות הטבע היומיומי הסמוכות לביתה ותחת מכחולה הופכת אותן למקום אחר של פנטזיה ואגדה. לעיתים נראה הגן מואר ואוורירי ולעיתים לילי ומסתורי. הוא נע בין חוויית ג'ונגל סבוך וחייתי לבין גן עדן של שקט ושהייה. בפעולת הציור שלה, ובאמצעות ההתבוננות הישירה בנוף מבקשת זיידנר להתקרב אל הגן, חיבור שלדבריה מוביל ללב הדבר – "להרגיש שהמציאות נוגעת בי ואני נוגעת בה". הציור אינו מבקש להעתיק את הנוף אלא לברוא אותו מחדש ולהפוך אותו למקום אידילי והרמוני.

איריס מנדל , אוצרת