תערוכות

בתערוכת היחיד של נעה ארד יאירי מדונות מוצגות 12 עבודות פיסול של נשים (וגבר אחד) בתנוחות שונות. הפסלים נוצרו בהשראת נשים שארד יאירי ביימה בפוזיציות שמבטאות את הלך רוחן הייחודי ומתבססות על סצנות מוכרות מתולדות האמנות.

כל מדונה כמו נתפסה ברגע שאינו מושך או קדוש במיוחד; רגע סתמי, זניח ובלתי מכונן בהווייתו – בעת הנקה, תפירה, החלפת חיתול, עינוג עצמי, הרחת בית שחי ועוד. בכל הרגעים האלה, אומרת לנו ארד יאירי, הנשים הספציפיות האלה וגם הנשים בכללותן עדיין מהוות סמל של יופי וקדושה. באמצעות השימוש האירוני בדימוי הבתולה הקדושה, ארד יאירי מחזירה את ההילה דווקא אל הביבים, אל הגשמי והנחות לכאורה, אל היום-יומי.

בזמן העבודה על הסדרה נעזרה האמנית במגוון רפרנסים מתולדות האמנות כדי לביים את חברותיה, ששימשו לה מוזות וגם מודליסטיות. נוסף על פסלים, היא יצרה גם סדרת ציורי מדונות, שמזכירים לנו את ציורי הקדושים בכנסיות. המדונות המצוירות, מקצתן מתחקות אחר המדונות המפוסלות ומקצתן שונות מהן. כאשר הציורים מוצבים יחד הם מעלים על הדעת איקונוסטזיס המצוי בכנסיות – קיר שמפריד בין החלל המרכזי של הכנסייה לבין אזור המזבח, ועליו איקונות רבות וסצנות מחיי ישו. הציורים מהדהדים את הפסלים, אבל מראים לנו גם היבט אחר ביצירתה של ארד יאירי, וכך הצופה נע בין תלת-ממד לדו-ממד ובחזרה.

נוסף על כך, מוצגים גם שלושה תבליטים בעלי הילות מוזהבות. אמנות התבליט משלבת בין שני מדיומים: פיסול וציור. דומה שגם הטכניקה הזאת מזכירה לצופים את תולדות האמנות, בייחוד את התבליטים המפורסמים של דונטלו; ואילו הבחירה במספר שלוש מאזכרת את השילוש הקדוש ואת הדימוי של ישו הצלוב לצד שני הצלובים האחרים.

המדונות של ארד יאירי, שמראות לצופה אצבע משולשת, מריחות את בית השחי ואף מענגות את עצמן, קוראות תיגר על קונסנזוס אידיאל היופי של שנת 2021. דומה שדרך ההקשר ההיסטורי שנטווה בין האמנות האירופית והקאנונית של תקופת הרנסנס לבין ימינו מוצגת עמדתה הביקורתית של האמנית. עם זאת, הפסלים והציורים של ארד יאירי אינם חפים מאירוניה ומהומור עצמי, וכך מתאפשר מבט רענן על אותן שאלות שחוקות לכאורה על ההגדרות של יופי, מיניות נשית, קדושה וכל מה שביניהם.

התערוכה מדונות מזמינה את המבקרים לשוטט בכנסיית הגשמיות, הגופניות והיום-יומיות, ולהתבונן בקדושה שנגלית לנו דרך אותם רגעים סתמיים – דרך הניחוח של בית השחי.