מוטת כנפיים: נאוה לי - טל
קונפטי, סוכריות וממתקים, צרור בלונים ופרפרים, או זיקוקים מתפוצצים בשלל צבעים בשמי הלילה, גם דגים ססגוניים בתוך אוקיינוס אין סופי,
המשתקף עם הכחול של השמיים הגדולים. והם מעופפים, מרחפים ומתפזרים, שוחים בעליזות, נוסקים למעלה, מייצרים צורות שונות ומרהיבות,
ומאירים בפנסים, מתרחקים ומתקטנים, ומתקרבים ומתקרבים, גדלים אל מול עינינו, ובסוף נוחתים.
המטוסים, ניבטים מהציורים, כמו בחלום או באיורים תמימים מספר ילדים.
כן, לעיתים הם אפורים ועצובים. הנה מטוס! אומר האב לילד, או שאימא שרוצה שהפעוט שלה יאכל – יגדל, ומפתה אותו עם הכפית
המדומה לאווירון גדול, שתיכף ייכנס לפה קטנטן. אנו שרים לו: "רד אלינו אווירון, קח אותנו למרום, נתרומם עד ראש עצים, ונהיה כציפורים".
האמא, כציפור גדולה המכניסה את הגוזל תחת כנפה, ומגנה עליו מפני כל רע. התגלמות האהבה הטהורה.
וכשיגדל, אולי תשיר לו בלבה: "עוף, גוזל!" והוא אינו גוזל כבר, אלא גבר, ואולי חייל. תמיד היא חרדה לו: "גור לך",
אמנם רציתי שתאכל – תגדל, תהיה חופשי ומאושר, אך תיזהר, ותשוב. חבל הטבור ניתק רק גופנית, והבסיס נשאר תמיד, בציפייה לשובך ילד,
או ילדה. מעניין הדבר, ש"גור" במשמעות "תיזהר", אחוז ונרדף במשמעות גור כיצור קטן, הנזקק תמיד להגנה.
בסגנון הנאיבי כל כך, לפחות במבט ראשון, נאוה לי-טל יוצרת עולם יפהפה, רחב ועמוק, האוצר בתוכו גלגול אנושי מלא, מילדות לבגרות והורות.
מהאידיאליזציה החיונית של אימא טובה ואוהבת, המעניקה בסיס נפשי ופיזי איתן, כשהיא מציירת לבתה או לבנה את העולם החדש, כך שכולו יופי וטוב,
לעבר מציאות מורכבת ובלתי נמנעת, שהיא בעלת סתירות וניגודים, וגם כאב. הביטו במטוסים הקטנטנים הצבעוניים, כמה יפים הם ועדינים,
וראו את טיפות הצבע ניגרות מהם, כמו שלא במתכוון – הן מזכירות דמעות. האימהות מתגעגעות לילדים שפרחו ועפו מבסיס האם.
אך הרי נאמר: "הטובים – לטייס".
אך הטייסים שלנו גם מפציצים והורגים. ובני אדם – הם שהמציאו גבולות, לאום, וכנגזרת – מלחמה.
סכנת ההתרסקות תמיד אורבת, דווקא במקום המסמל חופש, בשמי העולם הפתוחים. ואנו פה, להרף זמן,
ומי אינה כמהה כעת – לעוף מהר מהמציאות החשוכה – מבור אויב אכזר או בור הנפש הכואבת ומפחדת עד אימה,
אל עבר החופש והאור, כמו מטוס או ציפור גדולה?
ננו שבתאי.
-
הפרח בגני: תרצה ולנטיין
אוצר: אריה ברקוביץ -
זהב לכול: יאנה סטופ
אוצרת: נטע לנצמן מכנס -
חיה בדיו ושדה צבע: דורית ספיר
אוצרת: אירית לוין , דורית קידר -
בטון – התו השקט: חיים טל
אוצר: אריה ברקוביץ -
מחווה לאספן: קבוצתית
אוצר: דורון פולק -
מאותגר מערכות: יואב בן דב
אוצר: אריה ברקוביץ -
שיר בן יונה , 40 שנה למותה של יונה וולך: שלומי בן יקר
אוצר: דורון פולק -
במקום בו נפער ונגלה הריק: רוני ראובן
אוצרת: דליה דנון -
נסטור: ירמי הופמן