תערוכות

דנה בראון היא יוצרת טוטאלית, המבטאת את פנימיותה הנפשית בלבד. זו יצירה המסתמכת על עולם אישי לחלוטין "המדברת" בשפה פרטית לגמרי. כך, הגדיר אותה האמן המיתי דב אור-נר, בדברים לתערוכתה "צורה וצבע" לפני כשני עשורים. הוא הוסיף וכתב, כי "בציור של דנה בראון כל קו נמדד בצורה ובאנרגיה לעומת קווים אחרים והרשת הגרפית בכללותה".

כבר למעלה משלושה עשורים אני עוקב אחרי האמנות של דנה. חברותי עם הוריה, גבי ועמי בראון, החלה עוד בשנות השמונים, בהם ניהלתי את פרויקט האמנות של חברת החשמל בתחנת רידינג. דנה גדלה בבית ספוג אהבת אמנות, והאוסף המדהים של היצירות, שהקיף אותה מאז ומעולם, היווה השראה לעבודתה, למרות, שמעולם היא לא התייחסה אליו ישירות בתערוכותיה.

יונה פישר, האוצר האגדי, היה ידיד קרוב מאד למשפחה וליווה את תהליך עבודתה של דנה לאורך השנים. המפגש האחרון בין כולנו, נערך בתערוכה של דנה, שהפקנו לפני כשנתיים במכון המים בגבעתיים – "פועלות באמנות", יחד עם נגה עציוני יודקוביק. יונה הגיע לגלריה על כיסא גלגלים והחמיא לדנה מאד על הסדרה השחורה של יצירותיה. יונה כתב על דנה, כי "דנה אוהבת מאד ציירים שצבעיהם עזים, חיים… שראתה באוספם של הוריה בילדותה. היא אוהבת את קירכנר, קנדינסקי, סוניה דלנויי, מאטיס ופיקאסו וציירים ישראלים כמו אורי רייזמן, לאה ניקל ויחזקאל שטרייכמן". האמת תאמר, כי הציטוט הזה היווה עבורי, את הסיבה האמיתית, לצאת ולעמת את יצירותיה של דנה עם עשרים יצירות מיתיות מהאוסף המשפחתי.

בתערוכה ה"מחווה לאוסף" אני רואה מחווה בעל כפל משמעות. מחווה לאוסף עצמו, לגיוון העצום שלו ולתרומה הענקית, שבעצם מעשה הרכישה של העבודות מהאומנים לאורך השנים. במקביל, אני רואה בתערוכה מחווה של דנה באהבה והערכה להוריה, עמי בראון זכרונו לברכה וגבי בראון, שתזכה לשנים ארוכות.

התערוכה מחולקת לשלשה חלקים עיקריים. הראשון, יצירות נוף, בהן נכללות העבודות של יחיאל קריזה, יגאל עוזרי, אביגדור סטימצקי, איתן גרוס ויעקב אייזנשר. השנייה, ציורי הדמויות, בהן נכללות העבודות של פנחס כהן גן, מרדכי לבנון, אהרון כהנא, יוסף זריצקי ומנשה קדישמן. והחלק השלישי, עבודות המופשט והאובייקטים בהן נכללות העבודות של שלום סבא, מיכאל דרוקס, נחום טבת, אריה ארוך, עידו בראל, ושתי העבודות מהאוסף המשפחתי הבינלאומי, של סוניה דלנווי ושל נינה קוגן.

דנה בראון מציגה בתערוכה עשרים עבודות, המתכתבות עם המתווה העיקרי או עם נושאן של העבודות מהאוסף. מודגש, כי כל היצירות נוצרו באופן עצמאי, לאורך כשלושה עשורים, ומבלי להתאים את עצמן או ליצר אילוסטרציה ליצירות המיתיות. דנה היא אומנית שיוצרת בצורה אמיתית, כנה, עצמאית ותמימה, מעולם לא ניסתה להתאים את סגנונה לז'אנר מוכר, מוערך או נחשב. הצורות שהיא מציירת או חותכת באסמבלאז'ים שלה מופיעים תמיד על רקע פתוח שהיא משאירה, כחלל נגטיבי אל החלל הריק, אותו חלל, הנחשב אצלה לחלק מהציור. אצל דנה, הצורות המעוגלות החתוכות החדות שלה, הן לדבריה, ההפך מהצורות הסימטריות המוכרות. אומנותה תמיד תעסוק במתח ובדיאלוג שיש למרחב ולנוף הסובב אותה.

במחווה ליצירות האוסף, מתקיים דיאלוג חדש בין עבודותיה של דנה לאלה הקיימות והמוכרות. מבט זה הוא אולי לטנטי, אבל לא פחות דרמטי – כזה, המספק לנו לצופים, חוויה כפולה של התייחסות חדשה ומרתקת  לכל המוצגים.

דורון פולק / אוצר התערוכה