תערוכות

אווה, רינה וענת , שלוש אמניות באמצע החיים מקפידות להיפגש מדי שבוע, לצייר יחד ולדבר על אמנות בהדרכת אמנים ידועים, מציגות לראשונה כקבוצה בבית האמנים בתל אביב.

המפגשים הקבועים וההדרכה המשותפת לא פגעו בהבעה האישית של כל אחת ואחת ואולי אף העשירו אחת את השנייה. התערוכה הנוכחית, מהווה מעין שלוש תערוכות יחיד שדרך המפגשים המשותפים ניתן להבחין באלמנטים משותפים קו מקשר שמוביל את שלושת האמניות למעבר מפיגורציה להפשטה. יחד עם זה, כל אחת מביאה אל המצע הציורי את האישיות והרקע שלה בתהליך עבודה מתמשך ובכך נוצרת אמירה אישית מזוהה ועמוקה.

אווה מריה יעקובוב, יוצרת סדרות עם דימויים בעלי קונוטציות ביולוגיות. כמי שעוסקת בפסיכיאטריה, בולטות הצורות האורגניות כמו נצפו דרך מיקרוסקופ שמתחברות ומתרבות על הבד ברשת אבולוציונית. הציורים נוגעים בקצוות הפורמט והופכים להפשטה מתפרצת כשלכל כתם די אן איי משלו

רינה רמון, משלבת בעבודותיה את הרקע המשפחתי ועיסוקה כגננת. המשפחה שעסקה בפולין בטקסטיל השפיע על צורת העבודה בסוג של קולאז חיבורי בדים , עם חוטים וחרוזים שיחד עם חומרים יוצאי דופן כמו כתמי קפה היא יוצרת סדרת פורטרטים שמתפשטים על בדי הציור עד כדי הפשטה .לדבריה, הבית הוא מחסן של כנפיים שבורות, וביצירתה מחברת ומדביקה את השברים לחיזוק ושלמות הבית.

ענת גיל מנור, מציגה פורטרטים. כמטפלת באמנות, הפורטרט עבורה הוא תחילתו של מסע אל תוך הנפש הן של הדמות המצוירת והן של האמנית עצמה. תוך כדי העמקה בציור היא חושפת רבדים של הדמות שלרוב היא נשית. הצבע בציורים בגדלים שונים על בד ונייר נטמע והופך לכתמים על גבול המופשט עם רמזים פיגורטיביים.

שלוש האמניות אווה רינה וענת, משלימות זו את זו הן בתכנים והן בטכניקה. למרות ההבדלים ניתן לראות התמדה ויכולת העמקה אמנותית שנוצרים בעקבות המפגשים וההדרכה. כל אחת מהאמניות היא בעלת אישיות ייחודית בעלת קו אישי ותבנית מתפתחת שיוצרת סדרה מזוהה.

אריה ברקוביץ

אוצר