תערוכות

במרחב שבו השפה מתפקדת ככיסוי וכמסכה, התערוכה מילים מכובסות מפרקת ביטויים יום-יומיים ומעניקה להם גוף, חומר ונפח. ביטויים כגון "לשון הרע" ,"מתק שפתיים", "אין לי אוויר", "תחת השפעה" נולדים מחדש בתוך בדים, תפרים וקיפולים.

באמצעות טקסטיל — מדיום המזוהה עם ניקיון, ביתיות ותחזוקה — נחשפת האלימות הסמויה של התרבות המודרנית: המילים הנראות נקיות מתגלות כטעונות, כממוּגדָרות, כפוליטיות ולעיתים כחונקות. העבודות הופכות את השפה לגוף ואת הגוף לשדה של עיבוד, תיקון והדחקה. הן מהוות הזמנה להתבונן מחדש במה שאנחנו לובשים, אומרים ומנסים להסתיר.