תערוכות

במיצב רווי  כרובים מרחפים באוויר, המוצג בבית האמנים בתל אביב  מבקשת נורית עגור להתריס ולהפתיע את הצופה כבר בעצם בחירת החומרים: כרובים אורגניים ופשוטים תלויים על חוט במרחב הגלריה. חומרים נמוכים לכאורה בניגוד לציפייה לתערוכת ציור רישום או פיסול מחומרים אצילים.

נורית עגור הופכת את החולין הבסיסי למקדש אמנותי. " השתמשתי בהכי פשוט כמו קורה מעצמו ובכל זאת תלויים בין שמיים וארץ. פשוט וארצי שמוצא מהקשרו הטבעי ומנסה לאתגר ולהתייחס לשאלות  מה היא אמנות, מה זה חלל אמנותי, הגדרת שדה האמנות, מקומו של האמן  וקהל המבקרים".

נורית במיצב הזה, בונה גריד תלת ממדי בחלל הגלריה עם כרובים תלויים באוויר עליהם מוקרן וידיאו ארט שמתעתע ויוצר קשר אינטגרלי בין הפיזי לווירטואלי בין הממשי לסמלי.

העומס, בחירת החומרים האורגני המתכלה והצפוף, מדגיש את השאלות הקיומיות של המקום, הסביבה, הקרובה האינדוידואלית והגלובלית הכביכול רחוקה. מעמת עם תהיות  על מהות ומורכבות החיים והמות, בפשטותם.

את העיסוק בחלל ומרחב החלה עוד בימי התערוכות בתל חי עם רישומי ענק ותפיסה מינימליסטית קונספטואלית. כבעבר כן עתה היא לוקחת את המושג רעיון וכולאת אותו בתוך האובייקט הממשי. הדיאלוג נוצר עם הצופה ברוח יוזף בויס ומרסל דושאן.