תערוכות

עדיה בן-דוד מפרקת את הנוף האורבני, ממוססת את המבנים ואת היציבות. הפירוק וההפשטה מעוררים אולי תחושה של חוסר ודאות, אך אצל עדיה – זהו מרחב המשרה שקט. כך נוצר מתח בין החוויה האישית שלה, המוצאת יציבות דווקא בפירוק, לבין תחושה מערערת.

רוב התצלומים הם בשחור-לבן, דבר המרחיק אותם מהמציאות ומטשטש את אחיזתם בזמן ובמקום; חלקם בגווני כחול המהווה מעין עוגן בין קרקע לאוויר.

לעיתים משתנה תחושת הגרוויטציה; האופק עשוי להופיע בצורה ורטיקלית, ובחלק מהתצלומים יש קימוט והתקפלות של המציאות אל תוך עצמה.

עבודותיה של עדיה אינן מנסות לספר סיפור, אלא להעביר חוויית קיום המדגישה שהכול נמצא בתהליך מתמשך ואינסופי של שינוי. זהו הרהור ויזואלי, פילוסופי ואסוציאטיבי על המציאות.

נורית ירדן