תערוכות

מֵעֵבֶר למחשבה, מֵעֵבֶר לרגשות ומֵעֵבֶר לגלוי והנסתר.

האמנית הרב תחומית, שרית לפיד, עוסקת בתהליכים הרגשיים שעברה ועודנה עוברת במהלך מסעה האישי בהתמודדות עם אובדן ובמציאת הדרך הנכונה להמשיך ולראות את האור.

האמנות משמשת אותה ככלי לביטוי רגשות אותם היא נועלת ביום-יום מאחורי מסך של קשיחות. אולם, לא ניתן להדחיק את הרגשות והם פורצים דרך העבודות וחושפים אותה במערומיה, ללא מסכות.

העוצמות הרגשיות איתן האמנית מתמודדת במסעה הרגשי, מחפשות דרך בנוכחות ובחיפוש האיזון הפנימי על מנת להגיע למה שנכון עבורה. זהו מסע אישי ורגשי שאינו נועד לרצות.

ההתנדנדות הפנימית של האמנית בעבודותיה נעה בין האסתטיקה לבין הרצון לטלטל את המתבונן בחוסר חן ובפרשנות. חוסר הלימה זה מעסיק אותה ומוביל אותה לכיוון הפחות מושלם, פחות נעים לעין וזה שיעורר רגש מכל סוג שהוא.

לעצבן או לרצות, המובן מאליו או התעתוע – הנם חלק בלתי נפרד מבניית העבודה. חנופה וריצוי המתבונן אינו חלק מן האמנות שלה. לעומת זאת, חשיבה, משמעות, פרשנות וניהול שיח – אלה יוצרים עניין בעיניה.

זוהי תערוכת היחיד השנייה של האמנית. בכל עבודה ישנו מסר, רק שלא תמיד הוא מובן מן הרגע הראשון. חומרי הגלם המשמשים אותה בעבודותיה הנם פשוטים ומצויים סביבה – חפצים שנמצאו זרוקים ברחוב נאספים ומהווים אתגר מחשבתי. לעתים הרעיון מגיע באופן מיידי, ואילו בפעמים אחרות הרעיון מתבשל לאט והחפץ מאופסן חודשים עד להארה.

התערוכה ״מֵעֵבֶר" שואלת ועונה. מעבר למחשבה – היא נשאלת ונענית.