תערוכות

אנו סובבים בין העולמות בספונטניות ובראות משתנה. היצירות בתערוכה מקנות פרושים
רבי פנים ומאזכרים דימויים שאווירתם היא דינמית ובעיקר בתחום המעוף.
בניית הדימויים ובניית הזהויות קיימים בעולמנו והדיאלוג שבין אדם והטבע לבין הרוחניות
כישויות נפרדות מנסות לתקשר בעולם האמנות.
אין אפשרות להימנע ממרקמי הטכניקה המיושמת ביצירות, צללים ורמזים מוחשיים המקרינים רגישויות
בכוח דמיונם של האמנים, צופים למרחקים ומתמקדים במופשט ובמפורז, ולהיפך, במצבים של מינימליזם סמלי וצורני.
חווית התעופה יוצרת תשוקה אל הנראה והבלתי נראה ומושגת בדרכים עילאיות.
הממד האנושי הניבט מיצור מכונף כיצירה אינטואיטיבית, בצבעיו, בצירופיו,
ובתחושת התהוות תנועתו הפורשת כנפיים כ"זרועות" אנושיות שאנו הצופים חווים בעוצמת הריחוף.
היצור המכונף סמל למעוף, הפרוס בכנפי הדמיון ומאזין למשק הכנפיים, יצור בעל מהות ונשמה, שורד ומשורטט
בצורות והצללות מרהיבות, מומחש כביטוי הולם לכליי יצירתו המגוונים של האמן:
למכחול, לתלת-ממד, לקולאז', ולצירופי הארה וההדגשים הממוקדים בחומרים שונים.
בעבודתה של מירית צ'רויניסקי תחושת העימות בין כתמים עזים ומארגי קטעים נטועים.
בחוטים הנשרכים בשבריריותם ונכבשים בקשיחות ע"י כתמי השחור הפורץ ומתנגח בחוסן הנמוג והקמל של אופטימיות,
בצבעי הכתום והצהבהב הנמרי בשקיפותו השברירית.

כך גם טובה אלדד ממחישה בעבודות זעירות, אוצרות שלא יאבדו, בכל גומחה היא מנסה לאזכר את יופיו של האיור בו נטוע
בעל הכנף או פיסת איבר, הצפון בתוכו. פיסות חיים המזמינים מעקב אחריהם ואשר משתנים בפעמי הזמן.
פיסות העור המוכתמות, סימני הכנף, מעבר לאזכור המחשבתי כמטאפורה למחזוריות האנושית.

ציוריה של רחל נמש קוראים להתבוננות מקרוב במקבצי הנופים בעזרת מערכת גווני הצבע.
הידע להיאחז ולגלות קוד מקצבי, המשקף קומפוזיציות של מערכי הטבע. כתמים מרהיבים העוטפים בצבעונית
המתבקשת במהלך תעופה כקשר למקצב היצירתי האופף אותה.

ברכה גיא עוסקת ומזמנת מפגש עם רעיון המתמקד בין החומר לרוח. שאיפה בביטוי התאוצה היצירתית הנטועה בה ונוגעת
בתנועה ובמעטפת החותמת את דימויי העורבים בשחור. מראה המעוף הגבולי מהווה הדגש לחלל
המלכד והזורם כסבב. ריקי פוך משלימה רמזיה בדימויי העופות אשר כנפיהם מוצבים בדממה ועומדים זה ליד זה
נעטפים ועטופים באלם. לכל בעל כנף מהות הנגזרת ונרקמת במארגים סמליים לאורך גופו.
התחושה של התכנסות נפשו לתוך גופו וניתוק מגע ברוח ובקשר עם רעהו.

חוה זילברשטיין כוחה בתחריטי השחור לבן, דימוייה מופיעים כמסרים הזויים מהמודע והתת-מודע באמירה אמנותית משולבת.
חושפת יצירות בגרפיות מופשטת הנטועות בדמיונה. חוויה המועברת בקומפוזיציה מתוכננת המופרת ביצירת זהויות ושזירת חשיפה של מעוף.

הדס שרשבסקי מערפלת בערפל הנמוג אל מעבר למציאות, מעבירה את מרקמי דמות האדם ומנסה לחדור לעומקו.
על סף האנונימיות, שזירת דימויו על סף המעוף, באווירה חמה ויצירתית. שפה ייחודית הבוראת את עצמה ונבלעת ברקע הנמוג בכתמי נוכחות בשפתה הדינמית.

דינה הופמן, ביצירותיה וברישומיה, יוצאת מתוך שרעפיה הסבוכים ומעומקים הפרושים כרקיעים.
המסגרות מלבניות משמשות כצוהרים לעופות, הבוקעים ומפעפעים ברטט צבעוניותם, צנופים בסוככיהם אך אינם יראים.

שמעון אבני יצר עבודה מסקרנת, פסים ורודים כאשנבים, הקורצים לצופה להתקרב ולהציץ מבעד לחרכים אל עולם אופטימי,
אך לא, עולם בלתי צפוי שחור ומדכא, אפלולי כענן מרחף מאופק וסתום השומר בקרבו תעלומות אפלות ללא ישועה.

ג'וזיאן ונונו מביטה אל היצור, אל הזבוב, עם שקיפות כנפיו הנפלאה ומתבוננת אל שחור גופו הקטן,
הזעיר והכמוש היכול לזמזם ואי אפשר לדובבו אך, זרבובית מישותו המתעופפת מתלתלת ונמשכת כפתיל ארוך אל סיומו..
אינו מטריד ומציק ואין תוחלת להרחקתו.
אינה ארואטי – אוצרת